תאוריית התשוקה

פרק שלוש עשר》זעקת עזרה 🔞

בפרק זה תכנים קשים - הקריאה על אחריותכן בלבד 🔞🔞🔞

♡ היילי ♡

  אקסל המגייס.
נדפקתי חזק, זה אומר שעכשיו העתיד שלי בידיים שלו כפי שרצה מההתחלה.
אני בוהה בו, הוא כל כך סקסי וגברי שכולם נשים וגברים נמשכים אליו.
אבל מה שגורם ללב שלי לפעום בצורה מסוכנת היא שהוא מביט בי, הוא רואה רק אותי.
  "במחשבה שנייה בשבילו לא אכפת לי להיות הומו." שפתיו של ג'וני מתהפכות בחיוך מעריץ.
  הגוף שלי נע וקדימה ולפתע אצבעו עולה ומסמנת לא, הוא יודע שאסור לו להתקרב אלי בגלל הצו הרחקה. זה אומר שלא אוכל ללמוד בקורס שלו ולא אתקבל למקום שאליו רציתי להתקבל מרגע שהתחלתי ללמוד בקאלטק.
  הדיקן שעומד לצידו מתקרב לכיוון שלנו ודממה נופלת על המבואה הענקית. זיעה קרה נוטפת ממצחי, כל העיניים נעוצות בנו והדיקן שנראה סבאלה חביב אומר בכובד ראש.
  "גברת ... ידוע לי האירוע ואבקש בהסכמתך שיחה בחדרי עם מר אקסזבייר בליווי משטרתי." אני לא מסוגלת לנוע מפחד, מקובעת במקום עד שאמה לצידי אומרת בקול חלש ומחזירה אותי למציאות, "האם גם אני אוכל להצטרף לשיחה?" גבתו של הדיקן עולה והוא פונה אליה בשאלה משתיקה, "האם את בת משפחה? או אפוטרופוס?" היא מסרבת ואני אוחזת בידה בחוזקה.
  הדיקן מסובב את ראשו אל אקבל שמניד קלות לסירוב, הוא רוצה אותי לבד.

  הבלש מאלנס נמצא במשרד וכולם יושבים בדממה מעיקה. המשרד של הדיקן ענק, ובמרכזו עומד שולחן עץ כבד ויקר, הוא יושב על כיסא העור מעבר לשולחן מרפקיו נחים עליו וקצות אצבעותיו נגועות אחת בשנייה במחשבה עמוקה.
  אקסל יושב לצידי מעבר לדיקן, אני מרגישה את עיניו לא משות ממני. כל גופו מסובב אלי במקום להתבונן קדימה, רגליו פתוחות וידיו מחזיקות את משענות הידיים של הכיסא כאילו הוא מחזיק את עצמו מלהתנפל עלי.
  זה מפחיד כמה זה מרגש אותי ואני מתכווצת במקום, מחבקת את התיק שלי.
  לבסוף הבלש מאלנס מניח דף נייר ועט מולי, "אני מבין שיש כאן בעיה, את רוצה להמשיך ללמוד בקורס והוא הפרופסור שלך. אין דרך לעקוף את  ההרחקה אלא אם תגיעו להסכמה כאן ועכשיו בכתב."
הוא אומר ולשנייה אני מביטה באקסל שדרוך כולו. "אני מבין שאת כרגע לומדת על מלגת וולטון ולכן עלייך לספק תוצאות טובות אם ברצונך לקבל אותה גם בשנה הבאה." אומר הדיקן, אני מרגישה שכולם לוחצים עלי לבטל את הצו הרחקה, הם דוחקים בי וקשה לי לנשום.
  "האם זה אפשרי עבורה לא לעבור את הקורס שלו? אם יהיו באולמות נפרדים ולא יפגשו כלל במהלך השהייה המשותפת?" שואל הבלש ועיניי נתלות בדיקן. בבקשה שזה אפשרי.
ראשו יורד מטה במחשבה ומרפקיו יורדים מהשולחן, "צר לי לאכזב אך סטודנטים שלא יעברו את הסינון הראשוני יאלצו להיפרד מההתמחות." להיפרד מהלימודים? אבל השקעתי שנתיים עם ממוצע הציונים הגבוה ביותר, אני לא יכולה..

  אמא ואבא השקיעו כמעט חמישים אלף דולר רק על השנה הראשונה של הלימודים לפני שהשגתי את המלגה. קורן מרוקן את החשבון שלהם עם הלימודים שלו והנסיעה לחול והמצב הכלכלי של העסק שלהם צונח, אני לא יכולה בשום פנים ואופן לבטל את ההתמחות והעבודה בקרייבן טק תסדר את כולם כלכלית.
  אני מרגישה שאין לי אוויר, לא משנה כמה אני מכניסה פנימה שום דבר לא נכנס. הידיים שלי רועדות והחזה מצטמק בדקירות, הגוף שלי מתקפל קדימה וכמעט שעיניי מתגלגלות.
  "גברת ..." קול מעומם מדבר, אבל אני שומעת רק את הנשימות הקולניות שיוצאות מפי ואת הלב שלי הולם בקצב כפול.
  "היילי!" כפות ידיים גדולות וחמות עוטפות את פניי, מקרבות אותן אל פניו.
  "תנשמי. שום דבר רע לא יקרה לך, אני נשבע שאת בטוחה." הקול הרגוע של אקסל, האצבעות החמות לאט מלטפות את לחיי, הוא מרגיע אותי, יותר מכל דבר בעולם הוא היחיד שמצליח להרגיע אותי.
  לאט אני מהנהנת לו והוא משחרר את פניי בחיוך שלו, אקסל ירד לרצפה כדי להרגיע אותי ועכשיו ידיו עולות מעלה כאילו הוא מראה לבלש מאלנס שאינו פושע בזמן שהוא חוזר לכיסא.
  "היילי, למרות שאני חושב שנעשה לי עוול שלא בכפי על צו ההרחקה לא אחזיק את זה נגדך. יש לך סיכוי כמו כל אחד מהסטודנטים הנבחנים לעבור את הסינון הראשוני או להיכשל בו."  נעשה לך עוול?! אתה חוצפן! זה מה שאתה אומר מול הדיקן והבלש כדי להצדיק את השקר שאתה חף מפשע.