תאוריית התשוקה

פרק אחד עשר 》 השטן

♡ היילי ♡

אוסטין אוהב אותי וקורן לא הסכים לו להתקרב אלי? ההבנה נוחתת עלי בבת אחת, עיניי מתגלגלות והדבר היחיד שאני שומעת לפני הטשטוש זה את אוסטין ממלמל, "פאק" וידיו תופסות אותי.
כשעיניי נפתחות על הספה אמה יושבת לידי, הרגליים שלי נחות על הרגליים שלה והיא צופה בטלוויזיה הענקית שבסלון בסרט קומדיה.
"היי, היפיפייה הנרדמת." חיוך הקלה מתפשט על פניה. "תסמסי לאוסטין שאת בסדר, הוא היה ממש מודאג לגבייך." היא נותנת לי את הפלאפון שלי מהשולחן ולהפתעתי יש עשר שיחות שלא נענו מאקסל ועשרות הודעות.
אני פותחת את אפליקציית פתקים כדי לדבר עם אמה ושואלת בנמנום, "כמה זמן ישנתי?"
"בערך חמש שעות, מה הלחיץ אותך שדפקת כל כך הרבה זמן שינה?" חמש שעות?! אני מביטה אל החלון הגדול בסלון, הערב ירד כשהתעלפתי היה עוד אור יום.
הטלפון מזמזם שוב בהודעה נוספת מאקסל,
השטן: מלאך. תעני לי עכשיו.
אני מגוללת מעלה אל ההודעות שהשאיר, דברים רגילים כמו תלבשי משהו נוח הערב או איך את מסתדרת?
בהודעה השישית שלא עניתי לו הטון של ההודעות התחיל להשתנות.
השטן: אם אדע שראית את ההודעות והתעלמת ממני אעשה לך דברים שמעולם לא חלמת עליהם.

אני: נרדמתי, אולי נדחה למחר?
אני לא מסוגלת לראות אותו עכשיו או את אוסטין, שוב הכל חוזר אלי ומכאיב לי לראש.
"רוצה לספר לי למה את תופסת את הראש ככה ונראית כאילו חרב עלייך עולמך?" אמה שישבה בשקט עד עכשיו מצחקקת ולוחצת על שלט הטלוויזיה להשתיק.
אני כותבת בפלאפון ומספרת לה מההתחלה, על הערב במועדון וגם על האולם קולנוע שאקסל חנק אותי, על הנסיעה באוטובוס, הדייט ולבסוף על הווידוי של אוסטין.
אמה מקשיבה ולבסוף שולפת את הפלאפון שלה, "איימס?" אני מבולבלת ממנה.
"דבר ראשון אני חוסמת אותו." היא לוקחת את הפלאפון שלי מהידיים ואומרת, "ועכשיו את חוסמת את הקריפ הזה." ידי נשלחת לקחת את הפלאפון ממנה.
היא נלחמת איתי ומבטי מתרוצץ על הקירות למצוא את המילים, "חכי רגע!" אני צועקת וכשהיא עוזבת את הפלאפון הגוף שלי עף על הספה לאחור.
"אל תגידי לי שאת מתכוונת לתת לו הזדמנות? את רצינית?!" ממש לא! אני פשוט אתן לו מה שהוא רוצה ממני.

'הוא רוצה לטפל בי, אז אתן לו לטפל בי.' אני כותבת הפתקים משום מה המוח והלב אינם מתואמים בתוכי, אני עדיין לא מוכנה לנתק ממנו את הקשר לגמרי ואם מישהו יכול לעזור לי פאקינג לדבר חופשי זה רק אקסל.
"הוא רוצה לטפל בי, אז אתן לו-"
"את לא נורמלית! לא הייתי מתקרבת אליו אחרי מה ששמעתי." היא שותקת ומשלבת את ידיה, "אבל את צודקת." אנחנו מסגננות ביחד הודעה מאוד ישירה וחותכת, בסגנון אמה כמובן ושולחות אותה לאקסל.
אני: אני לא מעוניינת לצאת איתך יותר, אקבע תור לקליניקה שלך לטיפול בשבוע הבא.
היד שלי רועדת קצת כשאני שולחת את ההודעה, אני מצפה לתשובה אבל אקסל לא מגיב.