תאוריית התשוקה

פרק תשיעי 》דרך עקיפה

♧ אקסל ♧

אני יורד מהמטוס לאחר שסגרתי כמה קצוות פתוחים של עסקים בחו"ל, כל השהייה שם חשבתי על דבר אחד והוא היילי. המוח שלי סרב לעשות את הניתוק בין עבודה לחיים אישיים והבנתי שאני חייב לאבחן, לטפל, לקבל אותה.
   חשבתי על זה לעומק והשיטה הראשונה שאני רוצה לנסות כדי לגרום להיילי להיות אובססיבית אלי היא 'אביר לבן'
  מה שאני צריך לעשות הוא להעריף עליה תשומת לב ולהתעניין בה, אבל לא יכול לעשות את זה בגלל שהילדה המעצבנת הזאת חסמה את המספר שלי.
  אם כך הגיע הזמן לקניות, דיק תמיד אמר שהדרך ללב של אישה במיוחד להתנצלות היא דברים יקרים ופרחים.
  אז אני אמור להתנצל על זה שהיא זרקה עלי נעל? פרחחית קטנה ומתוקה.
  "את הנעל הלבנה הזאת במידה שמונה וחצי." אני מצביע למוכרת שרצה מיד אל המחסן במילים, "כן, מר אקזבייר." איזה פרחים להביא לה עם הנעל? ורדים לבנים בדיוק כמו הנעל, ורד הוא פרח האהבה.
  המוכרת חוזרת עם הנעל, "שמונת אלפים מאתיים, מר אקזבייר." אני שולף את הכרטיס השחור מהכיס ומושיט לה אותו.
  מממ, אני רוצה לראות את הפנים שלה כשתראה את המתנה שלי.

  חלון מטבח השכנים שמעבר לגדר משקיף בדיוק למרפסת הקדמית של ביתה של היילי.  ובדיוק האישה שגרה בבית עוצרת רכב מחוץ לחנייה ויוצאת עם תינוק קטן ושקית ספרים רומנטיים. נשואה טרייה עם ספרי רומן, היא מאמינה באהבה ותהיה הדרך שלי פנימה כשאזדקק לה.
אני ניגש לדלת ומעלה את החיוך המרוגש ומרשים שלי לפני שידי עולה ודופקת על הדלת חמישה פעמים במהירות.
  "שלום?" אישה ג'ינג'ית ונמוכה מעט מלאה בגופה, מחזיקה תינוק ביד אחת ומביטה בי בעיניים לוטשות, העקבים שלי עולים מעט מעלה וגופי נע מצד לצד חסר מנוחה. 
   "היי, שמי אקסל ואני החבר של היילי השכנה שלך מהצד." האישה מביטה מעבר לחנייה וחיוך מתפשט על פניה. מעולה.
  "קניתי לה מתנה ואשמח אם אוכל לראות את הבעת פניה כשתראה את ההפתעה שהשארתי לה." אני פותח את קופסת הנעליים ופיה נפתח לנעל בובה עם הפופיון הלבן הגדול.
  "ואו הן מהממות!" אני מחייך שהצלחתי להפיל אותה בקסם שלי. "היית אומרת שהן הסגנון שלה?" היא מהנהנת וקולי מחקה היסוס קל, "אני יכול בבקשה? פשוט החלון שלך משקיף בדיוק לדלת הכניסה שלה ואני רוצה להפתיע אותה." האצבע שלי מצביעה לכיוון הבית וראשה נע מיד בהנהון הסכמה.
  "כן, כן כמובן. תסלח לנו על הבלגן." מול עיניה אני רץ בקלילות למדרגות הכניסה של היילי, מניח את הנעליים והזר וחוזר לביתה של השכנה שאפילו מכינה לי קפה. לאחר עשר דקות המכונית של אמה עוצרת לצד המדרכה והמלאך שלי יוצאת מהמכונית.

  היא כל כך יפייפיה, שערה השחור אסוף בצמה מרושלת. מכנס ג'ינס שחור שמבליט את ירכיה  העגולות, היא לובשת חולצה מכופתרת פתוחה ומשובצת מבד נעים מעל החולצה שלה, כמו עליונית שמגינה עליה מחוסר הביטחון עצמי שיש לה בהקשר לגופה.
  היא כל כך חרדתית שאפילו כתפיה שפופות מעט, אנחנו נתקן את זה מלאך.
  אני פותח את המצלמה בפלאפון ומצלם ללא הרף תמונות של היילי, כשהיא מריחה את הפרחים עיניה נעצמות ואמה מתלהבת סביבה ופותחת את קופסת הנעליים במקומה.
  פניה של היילי מחווירות לפתק שהשארתי בקופסה. אני מפחיד אותה? לפתע אני שם לב לחיוך הקטן על פניה שמבצבץ לשנייה ונעלם.
  המלאך שלי לוקחת את הפתק אבל משאירה את השאר בחוץ, יהיה קשה לקנות אותה במתנות.