תאוריית התשוקה

פרק שניים עשר 》אובססיה פסיכותית

♤ אקסל♤

אין לי מושג מה קרה לי מאז הנשיקה החושנית שלי עם היילי.
נישקתי אחרות..
נישקתי הרבה אחרות אבל איתה זה עולם אחר. פיה שנמס בפי, ידיה הקטנות שתפסו בחולצה שלי, חוסר האוויר המשווע בריאותיה, אגנה שנצמד לאגני.
הכל גרם לי לאבד את עצמי איתה, כל המחשבות הושתקו והדבר היחיד שעלה בהן הוא - היא לעשות אותה שלי.
לטרוף, למצוץ, ללקק, לקחת הכל שתהיה רק שלי. שאף גבר או אישה אחרים לא יגעו בה, לא יפגעו במלאך התמים שלי לרעה.

  "מר אקסזבייר, אתה שוב מעביר את עצמך תהליכים מבלי לשתף. כמובן שזו בחירה שלך התשלום בסוף הטיפול יישאר אותו תשלום בין אם תשתף או לא." כל פסיכולוג או פסיכיאטר לא משנה כמה טוב הוא חייב לקבל טיפול בעצמו, אחרת נשתגע.
חיגוך קטן יוצא פי, אני כבר משוגע מיצור קטן שמתרוצץ במוחי ללא הפסקה.
  "בין מקצוען אחד לשני, אתה מכיר אותי כבר הרבה זמן ושנינו יודעים איך זה עובד אשאל אותך שאלה." ידו מחווה לי לשאול בחיוך רגוע שאנחנו לומדים לעטות על פנינו כמו מסיכה חסרת רגש ומביעה רגש.
  "אילו אישה הייתה נמצאת במחשבתי עד טירוף. אני אוכל, ישן, קורא, לומד, נושם והיא שם היית אומר שאני אובססיבי?" כמובן שאני יודע את התשובה בעצמי והוא יודע שאני יודע את התשובה.

  "עלי להדגיש שהאישה, נקרא לה מ' לא רצתה מההתחלה להיכנס איתי למערכת יחסים ושכנעתי אותה לכך בדרכים שונות. המתח המיני שיש זורם בנינו כמו שלא הרגשתי מעולם אך מ' חוששת מכיוון שיש לה אילמות סלקטיבית והיא יודעת שאני יכול לטפל בה."
הוא חושב, עיניו עולות מעלה ולצד ימין וראשו נע מעלה ומטה.
  "זו נשמעת לי אהבה אבל כמובן ששנינו יודעים שכשאר תפעל בדרכים שאינן ישרות להכניס אותה למערכת יחסים אינטימית או לא זה יהיה הגבול המתוח. לפי דעתי המקצועית ומההכרות עמך הפרפקציוניזם שלך גובל בהפרעה נפשית שיכולה להוביל לפסיכופתיה."
מבלי להסביר הרבה הוא אישר את החשדות שלי, אני לא ארגע ואהפוך לחולה נפש עם אובססיה עמוקה אם לא אקבל את היילי.

♤♤♤

  אני פשוט מגיע לקולג' שלה אפילו בלי להתכוון המוח שלי כיוון אותי לשם, אולי אפתיע אותה?
לא, זה יותר מידי.
  עדיין לא.
מהחניות שמשקיפות למדשאות גדולות אני מביט בקבוצת סטודנטים בעלי גוף מפותח מנבחרת הפוטבול, משחקים משחק קליל ללא מגנים, לכל קולג' יש קבוצה וקמע.
זיכרונות נוסטלגיים עולים במוחי בזמן שאני מביט בהם רצים במדשאות וחלק מהסטודנטית מעודדות אותם עד שהזורק מעיף מבט לנער שעובר במקום עם האף במחשב.
  הוא זורק עליו את הכדור במהירות ופוגע בראשו, השאר מתפקעים מצחוק בזמן שהוא שוכב על הקרקע ומחזיק בראשו, מתפתל בכאב.

  "סליחה, אתה בסדר?" צועק הזורק בצחוק, היום הוא בן עשרים או עשרים ואחת ועדיין לא הבין שההתנהגות שלו כזאת היא בעצם בגלל שהוא הומו, בעוד כמה שנים יבין כמה הוא טעה אולי לאחר שיביא ילד שניים עם אישה ויבגוד מהצד.
  הם צוחקים ואף אחד לא ניגש לעזור לו, העולם מקום אכזר. אפילו אני מהצד מצחקק בשקט כשהנער שזרק את הכדור מתקרב אליו בצחוק מניף אותו מהקרקע בכוח ודוחף אותו לגורילה אחר כשהוא מתנדנד על רגליו.
לתדהמתי בהליכה מהירה מאוד למקום וצעדים בטוחים מתקרבת סטודנטית עם הגב, שיערה השחור אסוף בצמה, תיק גב שחור מהודק לגבה המעוקל וידה מונפת קדימה לדחוף את הגבר הענק שדחף את הסטודנט.
  הוא מתעצבן ומתקדם אליה באיום, מי הטיפשה שתכנס שם ותנסה להיות גיבורה? לאחר מבט חוזר וזווית שונה אני ממלמל לעצמי.
"פאק זאת הילדה שלי."