Bang Bang/ TAEKOOK

פרק 2

נקודת מבט- ג'ונגקוק

הרגשתי שמתחיל להיות מסוכן להשאר באותו מקום, סרקתי את האזור ולאחר סריקה מהירה הבחנתי באורות צבעוניים מהקומה התחתונה של הרחוב.
לאחר הליכה של מספר דקות הגעתי למסעדה שדי הייתה תקועה באיזה חור אפל ומסריח, חוץ מסירחון של ביוב וחתולים ששוטטו ברחוב, לא היה משהו מרהיב במיוחד במקום הזה.

~לה קרפצ'ו~

מהמם.. לא יזיק לי איזה התנחתה קטנה, אולי אפילו להתפרע עם איזה סטייק על הדרך.
"שלום הזמנת מקום מראש?" מקום בתחת שלי איזה מקום נו באמת..
"תאמת של- ויקי?" הסתובבתי בחדות לראות מי קטע אותי, ולהפתעתי נער די נאה אפשר להגיד ניגש אל הדלפק.
"ויקי?" אמרתי בהיסוס והצבעתי על עצמי, מנסה להבין מה הולך פה.
"כן.. ויקי, הבחור שהיה אמור לפגוש אותי ב8" אותו נער אמר כמובן מאליו.
"אוו כן כן ויקי נכון" אמרתי בחיוך מהסס והמלצרית כיוונה אותנו לעבר השולחן שבו ויקי והנער הצעיר היו אמורים לשבת, שעל הדרך כמובן שניצלתי את זה ולא אסרב למקום מחבוא זמני ודייט שיפודים עם נוף יפה מולי.

"אז.. עשית את זה כבר קודם?" אותו נער שאפילו אין לי מושג איך קוראים לו שאל עם חיוך תמים.
"מה? במסעדה עם בחור יפה? פעם פעמיים" אמרתי בחיוך ממזרי וסומק קל עטף את פניו.
"התכוונתי לדייט מהאינטרנט.. true love.com" הנער ענה במבוכה ושיחק עם אצבעותיו, כמה חמוד.
"אה לא, זו הפעם הראשונה שלי" כמובן שזרמתי עם השיחה, זה שיעשע אותי משום מה.
"ולמה בחרת בי?" הנער שאל בסקרנות יתרה, פאק. אני כל כך רע אבל זה בלתי ניתן לעצירה, אני אוהב את מה שקורה כאן.
"באמת אתה שואל? תסתכל עלייך" אמרתי ועיני נפלו כמגנט על עיניו, הוא כזה יפה.
"אבל לא פרסמתי תמונה, איך יכולת לדעת איך אני נראה" ענה בטון מבולבל.
"הצורה היפה שבה תיארת את עצמך הייתי פשוט- אבל כתבתי רק שתי מילים, פקיד בנק" אני עושה בדיחה מעצמי, למה הוא כזה מתקיל, שפשוט יתן להינות מהאוכל ומהנוף היפה.
"בדיוק! יש סיפור מאחורי זה, שתי המילים האלה.." המשכתי להפליץ מילים שלא קשורות בשום אופן לסיטואציה, רק מתפלל שהוא יאכל את זה איכשהו.
"סיפור של מי?" הנער שאל בהרמת גבה ופה הבנתי שאין לי אפשרות לברוח.
ג'ונגקוק זה הזמן שלך להוציא את הכישרון המולד שלך, לחרטט.
"הסיפור של סבתא שלי, גם סבתא שלי הייתה פקידת בנק, היא ענתה לשיחות טלפון בבנק וגידלה את כולנו, יום אחד אחרי שענתה לשיחה היא.. נפטרה" זייפתי הבעת פנים עצובה והשפלתי מבט.
"אני ממש מצטער" הנער ענה בטון עדין והרגשתי שהדיכאון המזוייף חודר לשולחן, הייתי חייב לשנות נושא שיחה.

"אז מה תשתה?" שאלתי בחיוך מלא והסתכלתי לצד, בריפלקס תפסתי את הבקבוק יין והכוסות שכמעט נפלו למלצר שמילצר בשולחן לידנו.
"יין?" שאלתי מסופק והבחנתי במבטו ההמום.
"אה כן, יין" הנער ענה לאחר שיצא מההלם ולגם מהכוס.

-

"אז אתה מטייל הרבה?" הנער שאל והניח את מרפקיו על השולחן.
"אני חייב.. ישלי משימה חשובה" מילמלתי ולא שמתי לב מה אני פולט מפי.
"מה?"
"אני עובד "באודומוס" מכחיד יתושים" תירצתי בחיוך צידי.
"ואתה? אתה מטייל?" הפעם העברתי את השאלה אליו, אחרת הפה שלי יפלוט עוד מידע שלא אמור לצאת מפי.
"לא.. הייתי בן 10 כשסבתא שלי הביאה אותי מקנדה לכאן,ההורים שלי מתו מתאונת דרכים..
מאז אני כאן לא הייתי בשום מקום, אבל יום אחד אני אתפטר מהעבודה אקנה כרטיס ואטייל בעולם, יום אחד.." הנער אמר בחולמניות וחזר להסתכל על עיני.
"יום אחד.. אבל איך תדע מתי היום האחד הזה יגיע?" שאלתי בסקרנות אמיתית, משהו בו מסקרן אותי.
"אני גר בעיר קטנה, זה לא קל לעשות את מה שאני רוצה, אני גר עם סבתא.. היא האחריות שלי" הנער ענה באנחה.
"יום אחד.." חזרתי על מילותיו והסתכלתי עמוק בתוך עיניו.
"אז אתה אוהב לרקוד?" שאלתי, מנסה להכיר אותו יותר.
"כן" ענה עם עיניים בוהקות.
"ובכן" הושטתי לו את ידי וחייכתי, מחכה שיחזיק את ידי.
אני לא יודע מה נכנס בי אבל כל מה שרציתי באותו רגע זה להיות בעולם משל עצמנו, בלי רדיפות ויהלום מזויין שגנבתי, אלא רק אני והנער הנאה שמולי.
"כאן?? אין מצב" הנער ענה במבוכה והחלטיות.
"אני רוקד לפעמים לבד" הוסיף על דבריו והדגיש את המילה "לבד", לא הייתי מרוצה בכלל מהתשובה הזאת.
"תתקרב" אמרתי ברכות והסתכלתי לתוך לבן עיניו, להפתעתי הוא הקשיב לי ונשען על השולחן, מתקרב אך רק טיפה.
"עוד קצת" אמרתי בחיוך קטן והמשכתי להסתכל עליו, נגנב מהמבוכה שבה הוא היה.
"אתה לא חושב שהיום האחד הזה הכוונה לאף פעם? היום סבתא שלך האחריות שלך, מחר לך תדע מה יוביל יום, אני חושב שאתה צריך לעשות מה שאתה רוצה.
אני מתייחס לכל יום כאילו הוא יום אחרון
אז כל מה שיש לי זה יום.. אחד." עניתי ועיניו היו מרותקות לדברי.
"ביום שבו תתחיל לממש את רצונך, יום אחד יהפוך להיום" אמרתי ושמרתי על קשר עין.
"אבל- אין אבל תבטח בי" קטעתי את דבריו והושטתי את ידי חזרה, לשמחתי הפעם הוא הושיט לי את ידיו.