עבר יום שלם ועכשיו אני שאנון החבורה של בלה, ג'ואי וג'וני שלא הסכימו לעזוב את שאנון אז הם עומדים בצד, נמצאים בחדר של המנהל.
"בלה לפי מה ששמעתי וראיתי במצלמות הן צודקות ובגלל זה אני יתקשר להורים שלכן ואתן מושעות מהלימודים לשבוע וזה יכתב לך בתעודה" המנהל השמנמנן והקירח שלנו אומר.
"איך הזונה הזו מקבלת רק שיחה לאמא שלה?!" ג'ואי התפרץ בכעס, כשג'וני מחזק אותו "כן שתיהן לא צריכות לקבל עונש רק בלה והחבורה שלה!" המנהל נתן מבט כועס לשניהם אבל זה לא היה נראה שזה הזיז להם.
וואו העונשים של בית ספר כל כך מפגרים... מצד שני גם הילדים פה לא משהו...
הסתכלתי על החבורה של בלה והזונת שלה בוכות וצועקות "אני לא מאמינה שזה קורה לי!"
"קיארה הייתי רוצה לדבר עם ההורים שלך גם אבל אין לך" המנהל אמר מסתכל עליי ואני מגלגלת עיניים.
"מה אתה אומר" יש לי דווקא והם ההורים של שתי התלמידים שנמצאים לך בחדר!
"אז אני רוצה לדבר עם המבוגר האחראי עלייך" הוא סיים.
מה? מה?! איזה לעזעזל מבוגר אחראי? אני ילדת בת שש עשרה שגרה לבד!
כשהנהל קלט את המבט שלי הוא שאל "הכל בסדר?"
ג'וני גם לא הבין מה קרה.
אבל ג'ואי ושאנון היו יכולים לנחש היא אמרה שהיא גרה לבד כנראה שאין מבוגר שאחראי עליה ואם הוא יגלה הוא ישלך את הרווחה ואז ישלחו אותה למקומות כמו שהם היו פעם.
"א-אני בסדר. אבל למה צריך להיפגש איתם פשוט תתקשר!" צעקתי בלחץ.
"תירגעי. אני רוצה להיפגש איתם כי לא ראיתי אותם אף פעם ואת עושה פה עוד בעיות הם צריכים לדעת."
"בן זונה" מלמלתי, הרמתי את התיק שלי ויצאתי מהחדר שלו תורקת את הדלת מאחורי.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?!
לעזעזל אני רוצה להבריז אבל אני לא יכולה כי שומר אחר נמצא היום בשער ויש מורים ותלמיד בחצר.
יופי.
אני פשוט התחלתי לרוץ ולרוץ עד שמצאתי את עצמי נמצאת בתוך מבנה מוזנח עם קירות מתקלפים וריח של סיגריות באוויר הסתכלתי למטה וראיתי מלא סיגריות כמעט גמורות זרוקות על הריצפה.
זו בטח המחששה. המקום מוקף בצמחים ולא רואים את המבנה מבחוץ אז בטח המרות לא מתקרבות לכאן. יופי.
התיישבתי על אחד מספסלים שיש פה, קיפלתי את רגלי לחזי ושמתי את הראש עליהם והתחלתי לבכות.
בכיתי כי ראיתי את אמא של שאנון בכיתי כי אני יודעת למה לשאנון ולאחים שלה שהם אחים שלי יש צלקות. בכיתי כי גם פה אין לי הורים. בכיתי כי גם פה אני מרגישה לבד. בכיתי כי מאיפה לעזעזל אני אמורה להביא הורה...
ככה שכל מה שעשית שעה זה לבכות. היה צילצול לפני שתי דקות ואפשר כבר לשמוע קולות של ילדים צועקים מרחוק.
YOU ARE READING
אני ב...הבחורים של טומן?!
Fantasyאז כן חברים אני רק ילדה בת 16 רגילה שקראה את הספרים של הבחורים של טומן ותמיד רצתה להיות בו אבל איך לעזעזל זה קרה שאני באמת בתוך הספר?! הדמויות והעלילה לא שייכים לי הם שייכים לקלואי וולש המלכה!!!
