שורת צפצופים שסוננה על ידי דלת סגורה פילסה את דרכה היישר לאוזניה הרגישות של דיאנה, שמייד קלטו את הצליל, ואותתו למנהיגת צוות האנדרומדה לקום משנתה הקלה.
דיאנה, ששיערה החום הקצר, הגלי והדהוי היה מפוזר לכל עבר ונפוח כמו כרית תפוחה, שפשפה את עיניה הירוקות בעייפות, שהצליחו לראות, אולם בטשטוש, את שורת הגושים הכהים של כל החגורות השחורות שלה שעיטרו בגאון את קיר חדרה הלבן.
ידה נשלחה לעבר השידה שליד מיטת היחיד שלה, וגיששה למשקפיה המרובעים, לבסוף תופסת אותם ומרכיבה אותם על חוטמה.
מראה חדרה נהפך לחד וברור בין רגע, והיא גירדה את ראשה בניסיון להיזכר מה העיר אותה מלכתחילה.
צפצופים נוספים נשמעו, הפעם רועמים יותר. דיאנה קפצה ממיטתה, חיטטה במגירת בגדיה, והוציאה את המעיל הראשון שידה לכדה. היא פתחה את דלת חדרה בשקט, משתדלת שלא להעיר את חברי הצוות הנמים, ושעטה על קצות אצבעותיה באלגנטיות מפתיעה לעבר אזור השיחות המסוגר שהיה סמוך לסלון.
כאשר דיאנה ענתה לשיחה, מייד לפני הצפצוף האחרון שהיה מנתק את השיחה באוטומטיות, היא כבר הייתה לבושה במעיל העור החום שלה, ושיערה, שעדיין היה נפוח, הוסט מאחורי אוזניה כדי שלא יסתיר את פניה.
"דיאנה! חששתי שלא תעני לשיחתי," תמונתו של גבר קצוץ שיער בגיל המעבר הבליחה מול דיאנה במין הכלאה משונה בין צג הקרנה ישן שמזמן נחשב לנחלת העבר או חסרי האמצעים, להולוגרמות החדישות יותר. המסך היה שקוף אך מוצק לגמרי, ודיאנה לא יכלה להעביר את ידה דרכו, אבל עדיין התקיימה האשליה של תלת-הממדיות, בין אם הייתה אמיתית או לא.
"שלום פליקס," דיאנה הרכינה את ראשה בכבוד, למרות שכבר מזמן לא רכשה רגש כזה אילו. פליקס ברגר היה פושע נודע שחי בעולם התחתון של וינה, ולמרות שביצעה בעבר כמה עבודות עבורו, כשהצוות שלה מנה רק שלושה אנשים והם היו צריכים כל פרוטה כדי להפוך את אנדרומדה למקום שראוי למחייה, היא עדיין לא הרגישה שהיא חייבת לו בשום צורה. היא והצוות ביצעו את העבודות שלהם, לא? הוא סתם היה פושע פשוט, ופושעים הם לא אנשים מכובדים במיוחד.
"עברו כמה שנים מאז פגישתנו האחרונה, ממש השתנת. משקפיים חדשים, תספורת חדשה?" הוא צחק בקול גדול ובחן את דיאנה בסקרנות. "נאכל קצת פיצה כשתגיעי למטה החדש שלי, ואל תדאגי, היא תהיה נהדרת! אני לא אביך את המסורת האיטלקית מול איטלקייה."
"אני לא אוהבת פיצה," סיננה דיאנה ושלחה לעברו מבט קטלני.
"אוי אוי אוי, כמה לא מתחשב מצדי, איך יכולתי לשכוח פרט כה חשוב?" הוא צחק במבוכה שדיאנה קלטה באופן מיידי כי הייתה מעושה לחלוטין. סלידתה מפליקס, שכבר הייתה קיימת לפני השיחה, רק גברה מאז שהתקשר אליה.
YOU ARE READING
אנדרומדה ~מתמשך
Science Fictionרותם כלואה בבית הכלא הכללי אשר בנקודת נמו - המקום המרוחק ביותר בכדור הארץ - מזה שישה חודשים, וכבר התרגלה לדממת האלחוט בתאה ולבדיקות השגרתיות של שומרי האיחוד בכל יום בשעה קבועה. היא כבר כמעט עמדה לקבל את מצבה הנורא ולשבת בחיבוק ידיים, עד שיום אחד, הי...
