אנדרומדה ~מתמשך

פרק 12 - עומק סמטאות טוקיו

דבריו של דייוויד עוררו... התנגדות עזה, במלוא מובן המילה.

ניקה החלה לצרוח בחוסר שליטה-עצמית משווע על אווילותו של הצעיר והייתה סנטימטרים ספורים מלסטור ללחייו מכה מצלצלת, דיאנה עמדה מאחורי ניקה ונעלה אותה במקום כדי שלא תגיע אפילו קרוב לביצוע סטירתה המתוכננת, ג'ון התווכח עם הנערה הכבולה והטיף לה שהרעיון של דייוויד לא נורא כל כך, מייקל קפא במקומו בחוסר-אונים, ורותם... רותם הייתה מוצפת.

היא התרחקה מאזור העימות, וראתה את דייוויד נסוג גם הוא, כמעט בתיאום מושלם איתה. הם התיישבו על הרצפה החלקה והמהוקצעת, ועשו הכל כדי לא להשקיף לעבר הריב שהתחולל מולם. בסופו של דבר, מבטיהם נפגשו, ורותם ראתה זאת כסימן למבוכה, לכן השפילה את עיניה הצידה.

"גם את מתקשרת?" שאל דייוויד בישירות.

רותם היססה לשנייה בודדה, אך הבינה במהרה כי אין סיבה לדאגה, מכיוון שהוא גם מתקשר. "כן. חשבתי שתזהה מייד," היא נזכרה בפגישתה עם המתקשר בפונדק בוינה.

"כלל לא. אני לא מספיק עוצמתי כדי לזהות אחרים כמונו," הוא אמר בצער מסוים. "גיליתי על הכוחות שלי רק לאחרונה, את מבינה."

"אני מבינה, אבל גיליתי על הכוחות שלי כשהייתי בת 13. בן כמה אתה?" תמהה רותם.

"15. אני כרגע יכול רק לשלוט על שמיעת המחשבות שלי, השיגורים באים רק כשאני בסכנה ממשית. לא משנה כמה אני מנסה לזמן אותם, הם פשוט לא מגיעים. אבל למרות שאני יכול לשלוט במידה מסוימת על שמיעתי, כשאני מצליח להאזין למחשבות, הן תמיד באות ולא עוצרות. קשה לי לאטום את המוח שלי אחרי שנפתח. עכשיו לדוגמה, אני הקשבתי רק לרגע קט, וכל המחשבות פרצו דרך החרך כמו צונאמי."

"אני מזדהה איתך. ככל שתחקור את הכוח שלך יותר, כך המחשבות ירבו לבוא, אך עם אימונים וריכוז, תוכל גם לחסום אותך. זה לא תמיד יצליח, אם המחשבות עזות מידי, אבל זה ירכך את המכה," רותם ייעצה לו.

"תודה רבה. עכשיו אני צריך להיכנס ולפרק את הקטטה שמשתוללת שם, זה מתחיל כבר ממש להעיק עליי. מוכנה להצטרף?" דייוויד הציע.

"יותר מאשמח."

"כולם, תעצרו מייד!" דייוויד הרים את קולו, והוויכוחים פסקו מייד. כל חברי הצוות קפאו במקומם, ובהו בו בפליאה מהולה בבלבול. הוא לא נראה כאחד בעל קול... רם כל כך. אנשים מסוגלים להפתיע.

"קשה לו עם המחשבות שלכם, ולמה אתם בכלל מתווכחים מלכתחילה?" רותם שילבה את ידיה בחוסר הבנה.

"אולי כי הוא שולח אותנו למשימת התאבדות?!?" נדהמה ניקה משאלתה של המתקשרת. "אני מצטערת, אבל אין לי משאלת מוות - היום או אף פעם."

"אין לך בעיה עם לקיחת סיכונים כשזה נוגע לעבודות אחרות," ציין ג'ון. "מה את מעדיפה, אני שואל אותך ברצינות - תשלום מועט," הוא הדגים ביד פרושה, "או בלי תשלום בכלל?" ידו השנייה ירדה מטה עד הרצפה. "הכל למטרה טובה, וזה מה שמשנה! אבל גם אם אכפת לך רק מהכסף, עדיין עדיף לך לעשות את העבודה כמו גדולה."