רותם השתדלה שלא לפעור את פיה בריגוש כאשר שמעה את מה שדייוויד אמר. מתקשר, כמוה? זה נדמה טוב מדי מכדי להיות אמיתי!
"לשמוע מחשבות?" שאלה דיאנה בזהירות.
"כן. אני מתארח בבית של אישה נחמדה פה ב... אני לא בטוח שזה בסדר להגיד את זה פה..." דייוויד אמר בחשש, מעביר מבט חולף על סביבתו כדי לוודא שאף אחד לא מאזין לו.
"זה בטוח לגמרי חבר, הצבתי הגנות סייבר על כל התדרים שיוצאים מהמסך הזה. התדרים משנים קו כל מילי-שנייה בפונקציה שמבוססת על הספרות של פיי-," מייקל התחיל להגיד.
"בלה בלה, למי אכפת מהפרטים?" ניקה קטעה אותו.
"מצטער ניק... רק קצת נסחפתי," מייקל התנצל.
"אתם מוכנים להיות בשקט ולתת לו להסביר?" ביקשה דיאנה.
"אני מתארח בטוקיו! רחוב קגורזקה בית מספר 15. ובבקשה... אל תעשו הרבה רעש, אני לא רוצה שהאיחוד יבוא פתאום לבית של אקירה," הוא העביר יד לחוצה בשיערו החיוור.
"אל תדאג, אין לו סיבה לבוא. אל תשכח שאתה מדבר פה עם מקצוענים," מייקל התפאר והרגיע בו זמנית באלגנטיות שרותם ידעה שרק הוא יכול להביא לידי ביטוי.
"רגע... אתה מתכוון לשלם לנו?" שאלה ניקה כאשר נזכרה שלא דיברו עדיין על עניין הכסף.
ג'ון הביט בניקה בבלבול ובהפתעה נבוכה, ככל הנראה לא מבין איך הייתה יכולה להיות כל כך בוטה לגבי זה.
"אין לי הרבה. אתם מבינים, כשברחתי לא היה לי את כל הזמן שבעולם לאסוף כסף. הייתי חייב לקחת רק כמה שטרות ולהשתגר כמה שיותר רחוק משם-," קולו נדם בפתאומיות בסוף המשפט, כאילו נזכר זה עתה בזיכרון טראומתי.
"זה בסדר, זה בסדר," ג'ון הפטיר ברקע.
"דייוויד, אם זה לא מפריע לך, אנחנו צריכים רגע להקפיא את השיחה," דיאנה הגבירה את קולה כדי שיתעלה על קולו של ג'ון ולחצה על כפתור ההקפאה הכחול אשר בירכתי הצג כדי שתמונתם תראה לדייוויד עצורה במקומה, וצליל לא יופק ממנה.
"חברים. בואו נדבר על עניין התשלום," היא אמרה בישירות.
"תודה רבה דיאנה, על כך שסוף-סוף נתת לי לדבר! אני אגיד את מה שאני רוצה להגיד בקצרה - אני לא חושבת שאנחנו צריכים לקבל עבודה ללא תשלום! גם אם הוא משתגר מסכן שפשוט חייב את עזרתכם," ניקה נעצה מבט נגעל ברותם, והעבירה אותו לג'ון אחר כך, הפעם באדרת מאוכזבת.
"את צודקת לגבי עניין התשלום. אנחנו עדיין לא חבורת מורדים, אנחנו שכירי חרב, וזאת העבודה שלנו. אם ניקח את התפקיד שדייוויד יציע לנו ללא תמורה מתאימה, כל המאמץ שלנו ירד לטמיון," דיאנה הנהנה לאות הסכמה.
"ברצינות? אתם מאכזבים אותי!" צעק ג'ון.
"הנה הוא מתחיל," ניקה גלגלה את עיניה.
YOU ARE READING
אנדרומדה ~מתמשך
Science Fictionרותם כלואה בבית הכלא הכללי אשר בנקודת נמו - המקום המרוחק ביותר בכדור הארץ - מזה שישה חודשים, וכבר התרגלה לדממת האלחוט בתאה ולבדיקות השגרתיות של שומרי האיחוד בכל יום בשעה קבועה. היא כבר כמעט עמדה לקבל את מצבה הנורא ולשבת בחיבוק ידיים, עד שיום אחד, הי...
