קלואי-
אני מטיילת בתיכון לוואל, מנסה להכיר את המבנה שלו וכל מקום בו. עוד כמה דקות יש צלצול של תחילת היום, עד אז אני צריכה להכיר איפה נמצאים השירותים. אני הולכת בבלבול בין מסדרון למסדרון, זה תיכון ענקי. אני כבר לא יודעת איפה אני נמצאת.
אני חותכת הצידה ופותחת את הדלתות הענקיות ונחשפת לבריכה אולימפית ענקית, אני נכנסת לתוך המבנה ומתרשמת. מרחוק אני יכולה לראות את המלתחות, אולי בהמשך אני אכנס לכאן. מי הבריכה העמוקה נראים צלולים, הם קוראים לי להיכנס לתוכם.
התיק שלי קופץ על גבי ומזכיר לי שעוד רגע אני צריכה ללכת לשיעור, בתקווה שאמצא את הכיתה שלי אחרי שנאבדתי. אני חושבת שהתיכון הזה הוא מבוך והבריכה הזאת מבוי סתום. אתמול לא טיילתי בתיכון וישר נכנסתי לכיתה שהייתה קרובה לכניסה של התיכון.
אני שומעת את הדלתות נפתחות ונסגרות שוב ואני מסתכלת מאחוריי, רואה ילד בלונדיני עם שיער מתולתל שנראה בן חמש-עשרה. הוא מסתכל על הבריכה ומתעלם מהנוכחות שלי. "היי אתה צריך עזר-" מבלי אזהרה מוקדמת הוא פושט את החולצה שלו, חולץ את הנעליים וקופץ לבריכה.
אני מעוותת את פניי, לא מבינה מה קורה כאן. הדלתות נפתחות שוב והפעם מישהי שנראית בת ארבע-עשרה עם שיער חום מתולתל נכנסת לכאן. "ריי עוד שלוש דקות שיעור," היא אומרת לילד שבבריכה. בתגובה לדבריה הוא מכניס מים לפה שלו ומשפריץ אותם.
אני בוחרת להתעלם ממה שהולך כאן, "היי את, רוצה להצטרף?" הילד פונה אליי ונוגע בעורף שלו, חושף שריר זרוע שאני לא מאמינה שיש לילד בגילו. "זה נחמד אבל אני לא בקטע של בייביסיטר." באותו הרגע החיוך שלו יורד וזעף עמוק עולה על פניו.
אני פוסעת לעבר הדלתות, הן נפתחות מולי שוב והפעם זה לא ילד או ילדה, זה איידן עם גופו הענקי. מאחוריו אני רואה לשניה את הילדה ההיא מאתמול, שכחתי את השם שלה. הוא מכווץ את הגבות שלו בבלבול כשהוא רואה אותי והילדה הבלונדינית מתחבאת מאחוריו.
"מה את עושה כאן?" הוא שואל ומשאיר את הדלתות פתוחות, "מגלה מקומות חדשים, מה אתה עושה כאן?" אני משיבה לו והוא מצמצם את העיניים שלו. זה מוזר, בדרך כלל הוא נשמע הרבה יותר מרתיע ומפחיד ומתנהג כך אבל עכשיו הוא לא נראה כמו עצמו.
"אני לא צריך לתת לך הסברים," הוא חושק את הלסת שלו וכל שלושת הילדים שכאן צופים בנו. "אני אתן לכם הסבר, עוד רגע יש צלצול וכולנו נאחר." המתולתלת הקטנה אומרת. "צא משם ריי," איידן אומר והילד בבריכה נאנח ויוצא, חושף גוף רזה ומחוטב קצת.
"כולך רטוב, חשבת בכלל איך תתייבש אחרי הקפיצה הזאת?" המתולתלת שואלת ולפי החיוך שלו כנראה שלא. "אל תסתכלי עליהם, תסתכלי עליי." איידן אומר ביותר קשיחות. "תפסיק איידן.." הילדה מאתמול ממלמלת מאחוריו.
איך נקלעתי למצב הזה?
צלצול תחילת השיעור נשמע. "תראה.." אני לוקחת נשימה עמוקה, לא מאמינה שאני צריכה לשאול אותו את זה. "אשמח את תוכל לקחת אותי לכיתה שבה נלמד בשעתיים הקרובות." אני מבקשת ממנו והוא זוקר גבה. אני מורידה את התיק ושולפת מגבת פנים קטנה.
אני זורקת את המגבת לעבר הבלונדיני והיא פוגעת לו בפנים, "תודה," המתולתלת אומרת. "תודה? הפנים שלי נראים לך כמו קליעה למטרה?" הוא מתלונן וברגע שאני מסתכלת על איידן אני רואה את החיוך היפה שלו, החיוך היפה שלו שיורד ברגע שהוא שם לב שאני בוהה בו.
"סיימתי אפשר ללכת," הבלונדיני אומר אחרי שהתלבש, לא שמתי לב אפילו שהוא הרים חולצה, הייתי מרותקת למראה החיוך היפה של איידן. הילדים עוברים לידי ואז אני שמה לב שאיידן לא ענה לי, זוקרת גבה. "בואי." הוא אומר ואני הולכת אחריהם.
"גם אותה ניסית להרשים?" המתולתלת שואלת והבלונדיני שולח אליי מבט ופוער את עיניו כשהעיניים שלנו ננעצים אחד בשני. "תפסיקי סרינה." הוא אומר לה והילדה הבלונדינית מסתכלת עליהם וצוחקת.
~
"תודה," אני אומרת לאיידן כשאנחנו מחוץ לכיתה, למרות שאנחנו מאחרים. הוא לא אומר משהו ופותח את הדלת, "תעמדו ליד הדלת." המורה אומרת ברגע שאנחנו נכנסים, איידן נשען על הקיר ומשלב ידיים, אני נושכת את השפה שלי בלחץ בעוד איידן נינוח.
"למה איחרתם?" היא פונה אלינו ואני מנסה למצוא תירוץ שקרי שיציל אותנו. "בגללה, היא לא רצתה להיכנס והייתי צריך לשכנע אותה." איידן אומר ואני פוערת העיניים שלי ושמה ידיים על הפה שלי שנפתח לרווחה.
"האם השיעורים שלי לא טובים בשבילך?" היא שואלת אותי, אני לא מכירה את המורה הזאת, "זו פעם ראשונה שאני כאן.." אני ממלמלת והיא מזעיפה את הפנים שלה. "ואת תהיי כאן יותר, בסוף היום תגיעי אליי לחצי שעה." היא אומרת ואיידן מחייך.
"תודה פייק," הוא ממלמל והולך מכאן למושב שלו מאחור, "תשבי במקום שלך, או שאת חושבת שהמושבים גם לא לטעמך?" היא עוקצת אותי ואני הולכת בין הנערים שצוחקים.
אני לא אוכל להשתלב כאן, במיוחד לא כשאיידן כאן. המורה אפילו לא דרשה הסבר נוסף, היא ישר האמינה לו. אני מתיישבת ומסתכלת לאחור, רואה את איידן עם חיוך על הפנים אבל לא חיוך יפה כמו מקודם אלא חיוך זדוני ומסריח.
אני לא אשכח לו את זה, הוא הסיבה שבגללה התעכבתי מההתחלה. אני לא אנסה להתיידד איתו שוב, אם הוא משחק מלוכלך גם אני יכולה.
YOU ARE READING
ההבטחה של המלאך
Romanceקלואי טנטרי- עשיתי את מה שאבא שלי ביקש, אני הבובה שלו והוא מושך בחוטים. אני מזויפת, שקרנית ותככנית אבל עדיין נאמנה לאבא שלי. הגעתי לתיכון לוואל במטרה שאני צריכה להשתלט עליו, לא ציפיתי שכבר יש שם שולט, איידן מייקלסון. הנער המתבודד והמאיים שכולם נרתעי...
