מאז הבוקר כשנפרדתי מניק כדי ללכת לעבודה, אני מחכה לו במשך כל היום בקוצר רוח, ומשתוקק שיום העבודה האינסופי כבר יגמר ואני יוכל סוף סוף לפגוש את אהובי.
כבר ירד הערב, ואני מרגיש אשמה שלא ראיתי את אייריס מאז אתמול בלילה. אני רואה שהיא עוברת תקופה קשה, ואני ממש רוצה לעזור לה אבל אני בקושי מוצא זמן והזדמנות לדבר איתה כמו שצריך. אני רואה שהיא צריכה תמיכה, ואני מרגיש אשמה כבדה רובצת על כתפיי שאני לא לצידה כשהיא צריכה אותי.
לא שכחתי אותה. היום יש לה יום הולדת, מלאו לה 17 שנים. אני תוהה אם היא שמה לב לתאריך בכלל.
היום בבוקר סיכמתי עם ניק, אהובי, שישיג מבית דפוס ספרון קטן שדפיו ריקים, וימסור לי בסוף יום העבודה בגלינטאות כדי שיהיה לי מתנת יום הולדת לתת לאייריס.
אני גם סקרן לדעת איך מתקדם הקשר שלה עם טדי, הוא כבר סיפר לנו שהוא מאוהב בה כמעט מאז שרק הכירו, לא אשכח לשאול אותה על זה.
יום העבודה נגמר כבר לפני כרבע שעה, והמבנה החרב של הגלינטאות לאט לאט מתרוקן, עד שאני נשאר לבדי במבנה הנטוש מחכה לניק בקוצר רוח. לא לוקח לו הרבה זמן. כשהוא מופיע, אני מתנפל עליו בחיבוקים ונשיקות בזמן שהוא צוחק. "איך אני אוהב אותך, גרג!!" הוא מחזיק אותי חזק, ושותל לי נשיקה רטובה על השפתיים. הוא מוציא מכיסו חבילה עטופה בנייר חום שבפנים נמצאת מתנת היום הולדת של אייריס, ומושיט לי אותה. "זה בשביל אחותך."
"ואיך התגעגעתי אליך, ניק!!" אני מושיב אותו בעדינות על ספסל שבור, וברגע שהוא מתיישב, אני מתיישב על הברך שלו.
לפתע נשמע רעש של גרירת מתכת על פני האדמה הסלעית. אני מסתכל לעבר הטנק הסמוך לנו שמשם בוקע הרעש, ושם לב לפתע לכפות רגליים מבצבצות מתחת למכונה המפלצתית.
חשבתי עד עכשיו שאנחנו לבד!
מתחתית המכונה זוחלת נערה עם פנים מלוכלכות ומפוחמות כמו שלי. זאת גפן, השותפה שלי לעבודה, היא מנענעת ברוגז את צמתה השחורה, ופולטת גידופים רגוזים כשרגלה נתקעה בתחתית הטנק. כשהיא הצליחה להיחלץ משם, היא רואה אותנו נועצים בה מבט מופתע.
"את באמת היית שם כל הזמן הזה?" אני שואל אותה בתמיהה. "מה את עושה פה?"
"אני... מצטערת, גרג. הבוס הכריח אותי להישאר לעבוד שעה אחרי הזמן, כי איחרתי היום... אני באמת מתנצלת, לא התכוונתי לצותת לכם, בבקשה תסלחו לי... לא התכוונתי להפריע. בבקשה...?" היא אומרת בראש מושפל מרוב מבוכה ובושה.
"תפסיקי להתנצל ככה, זה נשמע כאילו את מתנצלת על עצם קיומך, לא עשית כלום בסך הכל, הכל בסדר!" אני עונה לה בנחת.
חיוך גדול עולה לפתע על פניה כשהיא שמה לב ומעכלת את העובדה שאני יושב על ניק. "אז זה נכון שאתם זוג???"
YOU ARE READING
חורבן הירח
Teen Fictionאני מרגישה את חוד הסכין של אבי חותך את הלחי שלי. מפיו נודף ריח של אלכוהול. אני שומעת את קול צרחותיה ותחינותיה של אימי ברקע. חושיי מתערפלים, ואני מרגישה כמעט מנותקת מגופי. הדבר היחיד שמחזיק אותי בהכרה זה הדאגה לשלום אימי, אבי נהנה לענות אותנו ולראות...
