אני פונה אל חזית האכסנייה, עולה במדרגות שתיים- שתיים במהירות כי אני יודעת שמאשה בטח תיכנס לאכסנייה בעקבותיי.
כשאני מתפרצת פנימה, אני ישר מתנגשת במיסטר סמי הגדול. האיש הזה מטורלל על כל הראש, בטח מסומם.
האף הרגיש שלי עוד שנייה נשרף מריח הזיעה הכבד שבוקע מבית שחייו. שאריות שומן עוף תקועים בזקנו המטונף ומרוחים סביב פיו, וגם חולצתו הירוקה ספוגה בשאריות של כל הארוחות הערב שאכל בימיי חייו.
מיסטר סמי המגודל לא שולט בגופו כשהוא מסומם וכל הזמן הוא מתנדנד ונתקע באנשים.
"אוך, סתכל לאן אתה הולך." אני אומרת כשהוא נתקע בי.
"ילדונת, רוצה שמים?" רוק ניתז מפיו בזמן שדיבר.
"לא תודה, אדוני. אני לא צריכה סמים." אני עונה לו ברוגז.
"אצלי שמים תמיד בזול." רקק לעברי שוב. עדיף שאשתוק. מיותר לציין שסמים אצלו ממש לא בזול. ואם אני ימות מתישהו, מסמים זה לא יקרה.
"שטלה," הצהיר סמי. "שיקוי פנטשטי ומדגדג ביותר. ההמצאה הגדולה והמקשימה ביותר שלי.- היא מעניקה יכולת דברנות. המילים זורמות מהלשון כמו להקות דגי גשטרושטאוש מרוגשים, כמו נחילי יונקי דבש מתנשמים, כמו נהרות נחשים משתרגים." הוא עצר ונראה שהתרשם מאוד מהייחודיות הדימויים המפוארים שלו.
"מקסים." אני נושפת בבוז ומנסה לעבור אותו, אך הוא חוסם לי את הדרך. אני יורה לעברו מבט מרוגז. "תן לי לעבור בבקשה."
"שליחה, שליחה..." הוא ממלמל
כשאני עוקפת אותו, מאחוריו אני רואה את טדי עם... בלונדינית?
אני מחליטה לגשת אליהם.
"עשרים ואחת, עשרים ושתיים-" טדי סופר את השניות כמו לפני פיצוץ ל רימון יד.
"למה המכנסיים שלך לא מגיעים עד למטה? יש כאן באיזשהו מקום הצפה, כלב? אתה פוחד להירטב?" שאלה הבלונדינית בארסיות.
"את יודעת איך מטביעים בלונדינית, ניקול?" טדי שואל והמשיך בלי לעצור. "מדביקים ראי לקרקעית של בריכה!"
"בדיחה עם זקן." קראה אחריו ניקול והסתלקה.
"היי תירס, מי זאת הבלונדה הזאת?" אני שואלת אותו בשעשוע קל.
"זאת ניקול, האחיינית של ויקטוריה בעלת האכסנייה."
"מעניין שאני כבר שנים פה ובחיים לא ראיתי אותה..."
"נכון, היא גרה רחוק מכאן, עם אבא שלה, ויקטור. אח של ויקטוריה, עשירה ומפונקת." הוא עיקם את אפו הסולד ונשף בבוז. "נראה אותה מתמודדת כאן." גיחך.
"נראה שאתה ממש לא סובל אותה." אני מגחכת לעברו בחזרה.
"בלונדיניות בלתי נסבלות." משך בכתפיו. "הם פשוט כל- כך מטומטמות."
YOU ARE READING
חורבן הירח
Genç Kurguאני מרגישה את חוד הסכין של אבי חותך את הלחי שלי. מפיו נודף ריח של אלכוהול. אני שומעת את קול צרחותיה ותחינותיה של אימי ברקע. חושיי מתערפלים, ואני מרגישה כמעט מנותקת מגופי. הדבר היחיד שמחזיק אותי בהכרה זה הדאגה לשלום אימי, אבי נהנה לענות אותנו ולראות...
