אני נשענת על ברך אחת ומשקיפה מטה על הנוף הצפוף. פגיין היא עיר כהה ודחוסה, כמו קרום של לחם עבש שנדחס לתוך סדק על חוף הים.
מעבר לעיר זוהר הים אדום כיין בקרניה האחרונות של השמש השוקעת. המים מקסימים אותי, הם שונים לחלוטין מהנוף שהייתי רגילה אליו.
אני עוזבת את הצוק, וניגשת חזרה לכיוון האוהל המשותף שלי ושל גרג, ניק, ורוז, תוך כדי שאני נהנית מהשאיפות העמוקות של האויר המלוח.
חנינו במקום גבוה למרגלות רכס ההרים המיוער כדי להימנע ממלשנים שעלולים לדווח לאימפרייה על מיקומנו.
כשהסתובבתי בין קבוצות המורדים שהתגודדו מתחת לעצים, בחנתי את מצבם בצער ובכעס. ההליכה מאיוואנה הותירה אנשים מוכים ומותשים. כמעט כולם כרכו סמרטוטים סביב כפות ידיהם כדי למנוע כוויות קור בלילות הקרים שבהרים.
ימים שלמים של נשיאת תיקים כבדים כופפו כתפיים שהיו פעם גאות. חציית היער האיינסופי הייתה קשה למורדים אפילו יותר מכפי שציפיתי, רק שבילים של בעלי חיים חצו את היער, ואלו היו צרים מדי, תלולים מדי, ומתפתלים מדי לקבוצה שלנו.
כתוצאה מכך לעיתים קרובות נאלצנו לחטוב לעצמנו את הדרך מבעד לעצים ולשיחים, ומטלה זו דרשה מאמץ רב וכולם תיעבו אותה, ורק משום שהקלה על האימפרייה למצוא ולהתקיף אותנו.
גם קשיים אחרים גבו את המחיר. סופה פתאומית לכדה אותנו במעבר שומם הרחק מן העצים, ושלושה אנשים קפאו למוות. הסופה אינה נראתה כתופעת טבע מקרית- באופן מסתורי ביותר הקיפאון היה מרוכז יותר מדי במקום אחד מכדי שיראה כתופעת טבע רגילה.
הרעב דבק בנו כמו טפיל אכזרי, כרסם בבטנינו וגזל את כוחנו להמשיך. עכשיו, כשהגענו לפגיין, התפשטו תחושות של תקווה והישג במחנה. איש לא ידע מה יקרה עכשיו, אך העובדה שהגענו רחוק כל כך העניקה לנו ביטחון.
אך לא נהיה בטוחים עד שנצא מתחום האימפרייה. אני חושבת לעצמי בלב פועם.
קיים במחנה המורדים מחסור רב במזרוני הבד, ולכן לדאבוני אני נאלצת לחלוק את מיטתי עם רוז, בזמן שגרג חולק את מזרונו עם ניק בהתלהבות רבה.
אני מרגישה את כל הסחוסים בגופי מתפוקקים ברגע שאני קורסת לצידה של רוז. היא שקועה בשינה עמוקה תוך כדי שהיא מכווצת לכדור כמו מלאך תמים, אך אני חוויתי את הבעיטות שלה על בשרי- ולא הייתי מאחלת לאף אחד לחוות את זה.
אני נרדמת מיד תוך שניות בודדות, שוקעת בשינה נטולת חלומות.
***
אני מתעוררת מבעיטה אכזרית בצלעות.
"רוז!" אני נאנקת בכעס.
רוז דוחפת אותי מהמזרן ומשתלטת על הכרית שלי. היא אפילו לא מודעת לכך שהיא עושה לי את כל זה מתוך שינה.
YOU ARE READING
חורבן הירח
Teen Fictionאני מרגישה את חוד הסכין של אבי חותך את הלחי שלי. מפיו נודף ריח של אלכוהול. אני שומעת את קול צרחותיה ותחינותיה של אימי ברקע. חושיי מתערפלים, ואני מרגישה כמעט מנותקת מגופי. הדבר היחיד שמחזיק אותי בהכרה זה הדאגה לשלום אימי, אבי נהנה לענות אותנו ולראות...
