אני קמה עוד לפני הזריחה כששערי המקורזל נפוח. אני אוספת אותו ברוגז לתוך פקעת, ומעיפה מבט חשדני לעבר מיסטר סמי שנוחר בפינה.
החלום שחלמתי היה מוזר- זה כל מה שאני זוכרת ממנו. לא שזה משנה, החלומות שלי הם תמיד מוזרים.
וגם אם אזכור, לא שזה משנה בכלל- רצף האירועים תמיד יהיה מוזר. השאלה היא למה? אז גם לזה פיתחתי תאוריה:
למעשה לכל אדם יש את היכולת בתת מודע לראות את העתיד. למעשה לתת מודע כולו אין בכלל קונצפציית זמן, אך אני מתארת לעצמי שכך מתנהל הטבע של החלום- שהוא נמצא רק על פני השטח במקום כלשהו בתת מודע.
כשאני נכנסת למצב של חלום אני מסוגלת לראות את ההווה והעתיד, אך את העבר אני שוכחת במהירות ולא זוכרת ממנו הרבה, ולכן רצף האירועים בחלום אינו הגיוני. למשל:
אני חולמת שאני הולכת להתארח בבית של רוצח, ואני מקבלת חיזיון לפני, שהוא ירצח אותי בפעם הבאה שאני יבוא להתארח אצלו. הוא ירצח אותי בעתיד, אך לא בפעם הזאת... אז מה מפריע לי לבוא אליו עכשיו? אני יצטרך פשוט לא לבוא לביתו בפעם הבאה...
אך כאן הבעיה- אנשים בכל זאת רוב הזמן נמצאים במודע (במציאות), והתת מודע התרגל כבר לקבל מידע מהעבר. אך העבר נשכח ואיתו החיזיון, כך שבפעם הבאה לא אזכור את זה. אני אבוא לביתו, והוא ירצח אותי בחלום.
בשלב הזה כשהחיזיון בחלום מתגשם, מרגישים תחושת דז'ה וו כאילו זה כבר קורה בפעם השנייה...
כשמתעוררים וחוזרים למציאות שבה היא בנויה מהעבר וההווה, ועל העתיד ידוע לנו מעט מאוד, אני נזכרת לפתע בכל אירועי החלום, והרצף נראה מאוד מוזר ולא הגיוני. אך אנשים שוכחים לרוב מהחזיונות שלעיתים קרובות חוזות את העתיד האמיתי של החיים שלנו במציאות. ישנם גם אנשים מיוחדים שמסוגלים לחזות את העתיד לפעמים גם במודע, משום שקיים אצלם חיבור מיוחד ממקום ספציפי כלשהו מהתת מודע למודע.
אצל אנשים אחרים התאוריה שלי לא בהכרח תתאים בשבילם, יתכן שזה עובד אצלם לגמרי אחרת, אבל לי זה בהחלט מספק ומתאים.
המסקנה שהגעתי אליה היא שעדיף בהחלט לחיות עם עבר והווה במקום הווה ועתיד, משום שעם עבר והווה אנחנו לומדים מהטעויות שלנו וזה מה שבונה אותנו. ואילו לחיות עם רק עם הווה ועתיד, זה חסר משמעות לחלוטין בין אם העבר גלוי לנו לעין ובין אם לא, אלו בהחלט חיים מבוזבזים.
אני מעיפה מבט שני במיסטר סמי הנוחר.
פעם הכסיל הזה אמר לי שכל העולם הוא בעצם אשליה. לא שהוא טועה בזה לגמרי, אך אני לא טורחת אפילו לחשוב על זה משום שזה לא משנה בכלל. אז מה אם הכל אשליה? העולם הפיזי גם ככה חסר חשיבות באותה מידה...
סליחה.
העולם הפיזי גם ככה חשוב באותה מידה.
מה שאני באמת מנסה לבטא זה שהעיקרון יעבוד באותה מידה גם אם הכל אשליה. אבל הוא אידיוט והוא על סמים, אז למה לי לטרוח בכלל?
YOU ARE READING
חורבן הירח
Teen Fictionאני מרגישה את חוד הסכין של אבי חותך את הלחי שלי. מפיו נודף ריח של אלכוהול. אני שומעת את קול צרחותיה ותחינותיה של אימי ברקע. חושיי מתערפלים, ואני מרגישה כמעט מנותקת מגופי. הדבר היחיד שמחזיק אותי בהכרה זה הדאגה לשלום אימי, אבי נהנה לענות אותנו ולראות...
