Chasing Shadows - Larry Stylinson

Chasing Shadows - 1

נקודת מבט לואי:

התעוררתי למשמע צלצול הטלפון שלי, שוב ניילר הזה!!

כמה פעמים צריך להגיד לו לא להתקשר לפני שבע בבוקר!

אני עדיין ישן את שנת היופי שלי, ואם מעירים אותי מוקדם יותר זה גורם ליום שלי להתחיל רע, והוא היחיד שמפסיד בסיפור הזה.

זה לא שיש לי הרבה חברים, בסך הכל שתיים, נייל וזאין.

החברים היחידים שלי בתיכון.

אה לא הצגתי את עצמי.

לואי טומלינסון.

בן 17.

רווק.

אה עוד משהו חשוב שרק לאחרונה הפנמתי את זה סופית,

אני הומו.

"נייל, כמה פעמים צריך להג-" התחלתי לומר אך נייל קטע אותי; "כן, כן, שנת היופי שלי בלה בלה... תחסוך ממני את הבולשיט הזה על הבוקר.

אתה שומע? מקורות משלי גילו שמצטרף אלינו תלמיד חדש לכיתה היום!

המקורות האלו גם הוסיפו שהוא חתיך הורס וכל הבנות מסתכלות רק עליו!

הוא לא יכול לקחת לי את התשומת לב!!"

וכן, זה נייל. ברונטי הצבוע בבלונד, עינים ירוקות כחולות מהפנטות וצחוק.. טוב, צחוק של נייל.
מה שבטוח שהוא מושך את כל תשומת הלב של כל הבנות, וגם את של הבנים.

האמת, אני לא יודע איך התמזל מזלי ואני חבר של נייל וזאין.

הם שתיהם מקובלים וחברותיים.

מוזמנים לכל מסיבת תיכון.

מושכים מבטי קנאה מכל הכיוונים ואני.. אני.

סתם לואי טומלינסון ממוצע ולא מעניין.

אפילו לא יפה כמוהם שלא לדבר על חברותי..

לא נראה לי שדברתי עם משהו שהוא לא נייל וזאין מאז תחילת התיכון,
אה ופרי, היא הבת זוג של זאין.

"אל תדאג ניי, עם כל הכבוד אי אפשר לקחת ממך את המבטים. אתה מוזר כל כך!" עקצתי ונייל ענה "כן כן טומו, מה שתגיד. קום כבר ותתחיל להתארגן. עוד רבע שעה זי ואני אצלך" נשמע צליל ניתוק ונאנחתי.
עוד יום רגיל וסטנדרטי אצל לואי טומלינסון.

קמתי מהמיטה ודידתי לעבר האמבטיה,

לוקח את המברשת הירוקה שלי תוך שאני אומר ללוטי, אחותי בת ה15 שתסתדר לבד בצהרים.
קבעתי ללכת לזאין ישר אחרי התיכון.

מבחן בביולוגיה.

כתפתי את התיק נתתי נשיקה לאמי שהכינה לי כוס תה, בדיוק כמו שאני אוהב ויצאתי החוצה, שומע את הסמול טוק של זאין ונייל מרחוק. "שמעתי שקוראים לו הארי, מהומלס צאפל" אמר זאין, יותר צעק מאמר."וואו! אז הוא בטח ממש עשיר. גם חתיך וגם עשיר! לואי!! תבטיח שלא תעזוב אותנו בשבילו" צעק לי כשנכסתי לאוטו. "ניילר, אין לי מושג על מי אתם מדברים,ולמה נראה לך שאעזוב אותכם? מי ייתן לי טרמפ על בוקר?" גיחכתי בקול.

"וואו אתה מצחיק על הבוקר טומו" החזיר נייל.

התחלנו בנסיעה כשברקע נשמעו צרחותינו לצלילי השיר Shape of you. אד שירן. קלאסי.

זאין החנה את הרכב בחניה של כיתה יא. מה שמעצבן, כי השמיניסטים החליטו שמכיוון שהם 'מבוגרים' יותר החניה הקרובה לכניסת הבית ספר, שייכת להם. ואין מי שיתקומם. שמיניסטים או לא?!

התקדמתי לעבר הלוקר שלי, מוציא תוך כדי את ספר 'אשמת הכוכבים' שלי, תעסוקה להפסקה.
פתחתי את הלוקר ומיד נפלו כמה מכתבים.

כבר התרגלתי האמת, זהו ענין שבשגרה כל בוקר לקבל דשים בגלל המחלה שלי.

הומו בשפה עכשווית.

בלעתי את גרוני, הנחתי את הספר במדף הלוקר ובדקתי במערכת השעות מה השיעור הנוכחי.
יאיי.

שני שיעורי ביולוגיה.

"היי מייט" צץ נייל משום מקום. "אוי לו, אני כל כך מצטער. כשאגלה מי שם לך את זה אכסח לו את הפנים!".
"לא אם אני אגיע אליו לפניך" הוסיף זאין שהופיע מאחוריו.

באמת שאני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייהם.

יצאתי מהארון לפני חודשיים בערך. מאז קבלתי מאות מכתבי נאצה על היותי הומו.
שלא נדבר על הערות כמו "פאגוט" או "מחלה". התרגלתי. עדיין כואב.

חייכתי אליהם חיוך מאולץ והלכתי לכיתה.

לצערי הם לא איתי בשני השיעורים הבלתי נסבלים הללו.

התיישבתי במקומי, מוציא את האוזניות, מפעיל שיר רנדומלי, מניח את הראש על השולחן. כמו בכל יום.
הדקות חלפו והצלצול נשמע.

גברת דוקטסון נכנסה לכיתה ומאחורה עמד ילד.

טוב לא בדיוק ילד.

יותר נער. הנער הכי יפה שראיתי.

עיינים ירוקות. שפתיים תפוחות. והדבר שהכי משך אותי: זוג גומות.

"הכירו כיתה, זהו הארי סטיילס, תלמיד חדש היישר מהומלס צאפל.

קבלו אותו בסבר פנים יפות" אמרה גברת דוקטסון ומיד המשיכה " הארי, אתה יכול לשבת ליד העלמה הייזל".
שיט. מילי הייזל. אלילת הבנות. הסיבה לריר של הבנים. בלונד. עיינים כחולות. חיוך מקסים. באמת יפיפיה, אם לא הייתי הומו.

הארי הנהן בקצרה והתיישב על ידה. מתעלם מהפלרטוטים המוגזמים שהיא נתנה לו ומנסיון הבלטת החזה הפצפון שלה.

השיעור המשיך כסדרו, בעוד שאני בוהה בהארי. אז נייל צדק.

הארי סטיילס חתיך.