נקודת מבט הארי:
הבטתי כה וכה אך לא ראיתי אותו.
הפארק היה ריק בשעה חמה שכזו, בן אדם מבוגר ישב על ספסל וקרא עיתון ועוד מספר זקנות התגודדו סביב מודעה כלשהיא.
הוא לא יבוא.
השלתי את עצמי. הוא משחק בי. הוא לא השתנה כפי שהוא טוען.
התכוונתי ללכת מהפארק אך קריאה קטעה אותי "האזי" סובבתי את ראשי. יש רק בן אדם אחד שקורא לי האזי.
ג'ק.
הוא נראה בדיוק כמו שזכרתי אותו.
גבוה, מרשים, נאה, הגבר המושלם.
דמעות עלו בעיני, זין רגשני. הבטחתי לעצמי לא לבכות! שלא אתן לנער שהרס אותי לראות שהצליח.
מחיתי את דמעותי וניסיתי לשים חיוך על פרצופי אך מצא משהו מעוות. בין חיוך לבכי.
הוא התקרב עד שהיה בנינו מטר וגירד בעורפו "היי" אמר לבסוף.
"היי" עניתי בקול חלש.
כמה שחישלתי את עצמי, שבניתי את עצמי, שאספתי את השברים שהוא יצר, מולו אני נמושה, רכיכה.
"חשבתי שנוכל לדבר, שאסביר לך" הוא גמגם נואשות והביט על כל מקום שהוא לא אני.
"את זה אמרת בטלפון, דבר" ניסיתי לשוות לקולי טון קשוח אך מה שיצא לי זה שברי הברות. הוא הסתכל עלי
"התגעגעתי אליך, אתה יודע?" הרים את ידו ללחיי, "תפסיק" אמרתי מיד ונתתי סטירה קטנה לידו "תפסיק או שאני מסתלק מכאן!" הוא הנהן והתחיל ללכת לעומק הפארק. זוהי הייתה יותר חורשה. הרבה עצים ושבילים לרוכבי אופנים.
הלכתי אחריו עד שהגענו לספסל באמצע החורשה, המקום היה פסטורלי 'אני חייב להביא לפה את לואי" קפצה מחשבה לראשי אך מיד סילקתי אותה, לואי לא זוכר אותי. איך הוא יגיע לכאן? דמעות עלו בעיני כשנזכרתי בלואי. פאק. אני בוכה הרבה לאחרונה ועוד ליד ג'ק. אני חייב להפסיק. הישרתי את ג'ק מבט והפקתי מגרוני את הקול החזק ביותר שהצלחתי "למה אתה פה? למה חזרת?"
"עברנו לכאן דירה" הוא זרק את הפצצה ונעמדתי מיד. אין פאקינג מצב! אני ברחתי מפאקינג הומלס צאפל! מהמקום שפאקינג גדלתי כדי להתרחק מהמניאק הזה והוא מגיע לפה? אין פאקינג מצב!
הוא תפס בידי "הארי, שב. אני רציתי להתנצל" להתנצל הוא אמר? על מה?
על זה שהוא לקח לי את התמימות שלי?
שהוא העמיד אותי במצבים שאף אחד לא אמור לעמוד בהם?
שהוא גרם לי להרגיש שזה מגיע לי?
לא החזקתי מעמד יותר "על מה ג'ק? על מה? שהיה לך כיף להתעלל ברגשות שלי? כי אהבתי אותך? אהבתי אותך באמת ובתמים. ילד קטן! הייתי פאקינג ילד! אנסת אותי, התעללת בי והכי גרוע, גרמת לי לחשוב שזה מגיע לי. לקח לי הרבה זמן לצאת מהחרא הזה ואני לא מתכוון לחזור עליו!" סיימתי מתנשף אך הוא כאילו נתלה במשהו אחד "אהבת אותי?" הסתכלתי עליו במבט של 'אתה אידיוט?' אך בכל זאת עניתי "אהבתי אותך כל כך הרבה עד כדי שגם שהבנתי שאתה פוגע בי רציתי את זה. רציתי בקרבתך."
"אני מצטער האזי, אני כל כך מצטער" הוא תפס בכתפי ודמעות ירדו משנינו
"תעזוב אותי" אמרתי בארסיות "אני לא צריך את ההתנצלות שלך, הסתדרתי גם בלעדיה".
עזבתי את החורשה בלי להביט לאחור ובלי שנתתי לו לומר משהו נוסף.
נכנסתי למכונית, השענתי את ראשי על ההגה.
אני צריך להרגע. אני צריך משהו שירגיע אותי. מישהו.
לואי.
YOU ARE READING
Chasing Shadows - Larry Stylinson
Fanfictionמכיל: תכנים מיניים לארילארילארי טריגרים: אונס התאבדות
