נקודת מבט לואי:
שעתיים של ביולוגיה עוברות מהר יחסית לכל פעם.
בלי קשר להארי.
באמת בלי קשר.
טוב אולי קצת.
התרוממתי כדי ללכת לקפיטריה,
לשבת קצת עם נייל וזאין, אולי פרי תצטרף גם...
באתי לצאת מהדלת הכיתה שגיליתי שלעוד מישהו היתה כוונה כזו.
הארי.
"סליחה" מלמלתי בביישנות.
"אל תגיד סליחה, תתן לעבור" אמר בקול מתנשא.
אוקי. אולי כדי שירד לי ממנו.
אם הוא לא מכיר אותי וכבר מתנהג ככה אז הוא לא הבן אדם שהייתי רוצה בחיים שלי.
הלכתי לקפיטריה.
מצטרף לנייל וזאין שכבר ישבו,
נייל כמובן גורס אוכל, בעוד זאין עסוק בטלפון.
"היי גייז" התיישבתי "הארי סטיילס שמוק." הודעתי.
"מה? למה ככה?" הרים זאין את ראשו מהטלפון.
"הוא נתקע בי ואפילו לא אמר סליחה!" אמרתי בטון נעלב.
"אה כן, שמעתי שהוא כבר התחבר לחבורה של ניק. אם הוא מהסוג הזה עדיף שיתפוס מרחק מאיתנו" הצטרף נייל לשיחה.
צפיתי מרחוק בהארי יושב יחד עם החבורה של ניק.
החבורה הכי דוחה בתיכון. מפונקים. חושבים שכל העולם שייך להם.
'איך כזה מהר הם התחברו?' חשבתי לעצמי. הרי זה היום הראשון שלו פה.
לפתע הארי חייך, הבטן שלי עשתה סלטה. הוא כל כך יפה.
"היי היי היי ילדון מאוהב" סובב זאין את ראשי "הוא לא טוב בשבילך. ככל הנראה הוא סטרייט.
ואם הוא חבר של ניק וחבורתו,סביר להניח שהוא גם הומופוב."
השפלתי את עיני."צודק זי, לא יודע מה עבר לי בראש".
אך עד לא הוצאתי אותו לחלוטין מהראש.
בימים הבאים הארי היה חבר רשמית בחבורה של ניק, הלך איתם לכל מקום, עישן גראס בחצר האחורית של בית הספר וכן,ירד עלי בלי סוף.
כי אני הומו.
בכל פעם כשנתקל בי, בין השאר שיעור ביולוגיה אותו אנו חולקים ביחד, היא פוגע בי, פעם דוחף, פעם סתם אצבע שלישית. כיף.
כבר כמעט התחרטתי על ששמחתי שהצטרף לבית הספר כי מ אז שהוא הגיע, חיי לא קלים יותר. להפך.
היה זה יום שימשי ונעים כשצעדתי לכיתות ביולוגיה. מה יכול להיות? עוד שיעור להעביר בו את הזמן. התיישבתי במקומי, כשהמורה הודיעה: "אנו מתקדמים לקראת סוף השנה והגיע הזמן לחלק אתכם לזוגות לעבודה בביולוגיה.
זכרו,אין החלפת זוגות ואת העבודה יש להגיש עד לחמישי במאי, רשימת הזוגות תתלה בסוף השיעור על הלוח" סיימה והתחילה להעביר את השיעור כרגיל.
'יופי' חשבתי לעצמי, 'עוד עבודה מחורבנת, כאילו אין לי מספיק על הראש.' סוף השיעור הגיע מהר מן הצפוי. המשכתי לחלום בכסאי אך שמתי לב להתגודדות ליד לוח הכיתה. 'סטיילס וטומלינסון' נזרקו מספר פעמים וקמתי לראות במה מדובר.
'לא לא לא' קראתי את הכתוב: "סטיילס וטומלינסון שותפים יחד בעבודה בביולוגיה" החוורתי.
זה הדבר האחרון שהייתי צריך.
לפתע הלחשושים פסקו.
הרמתי את ראשי וראיתי את הארי קורא את הכתוב.
עיניו נפערו ופיו התכווץ כשאמר: "הדבר האחרון שאעשה בחיי זה לעשות עבודה עם הפאגוט הזה" ירק לעברי.
למזלי גברת דוקטסון עדיין נכחה בכיתה ולא יכלה לשתוק על הדיבור הזה וענתה "אז תתחיל לספור את הימים סטיילס.
ריתוק בסוף היום על ניבול הפה הזה" הארי חבט את אגרופו בלוח הכיתה נתן לי מבט שטמי ויצא ביהירות מהכיתה.
גברת דוקטסון נתנה לי מבט מרחם, סוג המבטים שאני הכי שונא ואמרה: "אני ממש מצטערת לואי, זה הכללים. אין לי אפשרות לשנות אותם, אתם תאלצו לעשות יחד את העבודה" אספה את חפציה מהשולחן ויצאה מהכיתה.
נשארתי לבד. חושב על מה שקרה כאן הרגע.
אני, לואי טומלינסון אמור להגיש עבודה בביולוגיה עם
הארי.
פאקינג.
סטיילס.
לפני חודש כשרק הגיע לכאן, אם משהו היה אומר לי דבר כזה הייתי קופץ מרב אושר.
היום המצב שונה.
הארי שונא אותי.
הוא שונא הומואים.
YOU ARE READING
Chasing Shadows - Larry Stylinson
Fanfictionמכיל: תכנים מיניים לארילארילארי טריגרים: אונס התאבדות
