נקודת מבט הארי:
ליבי דימם.
לראות את לואי בוכה כך זה הדבר האחרון שרציתי.
רציתי להתנצל בפניו, להגיד לו שהייתי אידיוט, אך הנאום שלו גרם למוחי להתרוקן.
לואי ירד ממני באיטיות אך נשאר קרוב.
אני חושב ששנינו צריכים אחד את השני.
אני מרגיש בבית כשאני איתו.
אני מרגיש שהבית שלי זה הוא.
לא הבית העשיר והמזוין, אלא הוא. רק הוא.
הוא עושה אותי שמח.
לשמוע את הנאום שלו עשה לי סלטה בבטן. רגשות שלא הכרתי. גם לא מג'ק. זה מרגיש אהבה טהורה.
הסתכלתי על לואי והוא נראה חושב. התקרבתי אליו שוב ועטפתי את ידי סביבו, ראשו שעון על חזי.
'הוא כזה גמד' צחקקתי בראשי,
אופס,
מסתבר שצחקקתי בקול כי לואי שאל אותי "מה מצחיק?"
"כשאתה מחבק אותי כך, בפוזיציה הזו, אני לא יכול שלא לחשוב כמה קטן אתה. ממש גמד!" עניתי מחויך, שאריות דמעות עדיין נותרו על פני.
"למי קראת גמד?" הוא בא לתת לי חבטה אך התחמקתי ממנו ורצתי לתוך היאכטה כשהוא בעקבותי.
רצתי במורד המדרגות, 'וואו, היאכטה הזו באמת גדולה' חשבתי לעצמי ונכנסתי לחדר שהיה בסוף המסדרון כשלואי אחרי.
נעצרתי בתדהמה כשראיתי מה מחכה שם.
"מ-מה זה הארי?" לואי שאל המום.
החדר היה מקושט כולו בורדים אדומים, יין ושתי כוסות נחו על שידה מגולפת ועל המיטה היה כתוב עם עלי כותרת אדומים 'אני אוהב אותך', באנגלית.
"לואי, זה ממש ממש לא אני אחראי לזה!" הדגשתי והוא התקדם אלי מניח את שתי ידיו על כתפיי.
"מה? אתה מתבייש שאתה רומנטיקן חבוי? הארולד אדוארד סטיילס?" ניסה להתגרות בי.
"לא ידעתי שאתה סטוקר, לולו וויליאם טומלינסון" תקעתי אצבע בחזו והוא צחקק מדביק נשיקה לשפתי.
הוא דחף אותי על המיטה ועלה מעלי.
פאק, הוא אפילו חתיך יותר ככה, כשהוא מעלי.
לא ידעתי שזה אפשרי.
העניינים התחממו מהר כשהורדתי את חולצתו, העברתי את ידי על בטנו ומצצתי נקודה בצווארו, הוא גנח כשלפתע הוריד את חולצתי, אתה לא כזה תמים, טומו.
המשכנו להתנשק והוא ליטף את גבי בידיו כשלפתע עצר.
"מה זה? הארי" הצביע על צלקת ארוכה לאורך צד שמאל של בטני.
"זה מהיום שניסיתי להרוג את עצמי" אמרתי בנונשלנטיות וניסיתי לנשק אותו שוב, הוא דחף אותי ממנו מהר והסתכלתי עליו במבט תמה.
"מה? הארי? איך אתה יכול להגיד את זה ככה? ברוגע?" הוא שאל במהירות, בקושי הצלחתי להבין מה אומר.
"לא ענין גדול," עניתי והוא סטר לי, אאוץ'.
"אתה לא יכול להגיד את זה!
איך יכולת לעשות את זה לעצמך?"
הוא דמע כשלפתע קלט שהרביץ לי.
"סליחה הארי, אני פשוט, זה-"
"זה בסדר, לו." חיבקתי אותו והוא נשען אלי במהירות, פניו דבוקות לחולצתי, משאירות כתם רטוב.
העברתי את ידי על גבו והרמתי את ראשו כך שמבטינו הצטלבו.
"מה קרה, בייבי?"
"אחותי, פיזי. היא התאבדה לפני שלוש שנים, הייתי האח הכי קרוב אליה והיא לא אמרה לי כלום. היא לא סיפרה לי שמתעללים בה בבית הספר. היא היתה אחות מושלמת, תמיד עם חיוך ורצון לעזור. אחר הצהרים אחד התקשרו אלינו מבית החולים" הוא השתנק ומחיתי את דמעותיו, "זה בסדר, לו. אתה לא צריך להמשיך"
"אני רוצה. אף פעם לא שיתפתי אף אחד, זה מרגיש טוב" הנהנתי אליו והוא המשיך "התקשרה רופאה נחמדה ואמרה "פיזי התאבדה", חשבנו שזוהי בדיחה אבל מסתבר שילדים בכיתה רדפו אחריה והיא ברחה עד שהגיעה לגשר שמתחתיו כביש סואן, ממנו קפצה למוות"
הוא הסתיר את פניו עם כפות ידיו.
"ועכשיו גם אתה, גם אתה רצית להרוג את עצמך" הוא סיים והסתכל עלי, לא ידעתי מה לומר.
הוא תפס בידי "תבטיח לי, תבטיח לי הארי, שלעולם לא תנסה לעשות זאת שוב"
"אני מבטיח"
יש לי אותו. איך ארצה להרוג את עצמי?
סובבתי את שנינו כך שפרצופינו אחד מול השני, רגלי התלפפה על ירכו והיינו צמודים. נשימותי התערבבו בנשימותיו.
הסתכלתי עליו, הוא יפיפה.
בבקשה שלא אהרוס את זה שוב.
הוא הושיט את ידו אל שערי והזיז קבוצת שיער למאחורי אוזני, משאיר את ידו על עורפי.
התקרבתי אליו והדבקתי נשיקה קצרה על שפתיו "לילה טוב" אמרתי והתרחקתי.
"לילה טוב" השיב והתקרב לנשק אותי.
החלפנו עוד כמה נשיקות קצרות ואמירות 'לילה טוב' עד שהחלטתי לעשות קצת יותר מזה.
נשכבתי מעליו והתקרבתי לאט לאט לשפתיו. הנשיקה היתה מסחררת, חבלים התפוצצו בבטני, הוא אחז בגבי והעביר את ידיו הלוך ושוב.
ירדתי לצוארו, מדביק נשיקות רטובות על בטנו והבנתי לקו המתאר של הבוקסר שלו.
כל-כך רציתי את זה. בעזרת האצבעותי ניסיתי להוריד את הבוקסר אך הוא תפס את ידי והרים אותי למעלה, "לא עכשיו"
הנהנתי אליו, נכון, זה מוקדם מידי.
לא באמת חשבתי שלואי ירצה את זה כך.
נשכבתי לצידו והוא הניח את ראשו על חזי.
נשימותינו הותאמו ושקענו בשינה מתוקה.
YOU ARE READING
Chasing Shadows - Larry Stylinson
Fanfictionמכיל: תכנים מיניים לארילארילארי טריגרים: אונס התאבדות
