נקודת מבט לואי:
הייתי במלכוד. מצד אחד שיעור עכשיו.
אם יתפסו שהתפלחתי זה ייגמר בריתוק והזמנת ההורים.
מצד שני, הארי.
ברור שזה הכריע.
הנהנתי חלושות והארי ברק.
כאילו הכנסתי בו אור חדש.
הוא פתח לי את דלת המכונית וחשבתי לעצמי, עכשיו הוא נזכר להיות ג'נטלמן.
הנסיעה עברה בשקט מוחלט.
רק הרדיו עבד וצלילים שקטים נשמעו. עברנו מהעיר לדרך לא סלולה מלאה בשני הכיוונים בעצים ושיחים.
נבהלתי לרגע 'לאיפה הוא יכול לקחת אותי?
הוא יכול לאנוס אותי ואז לרצוח את הגופה ולהחביא אותה ואז לבקש כופר מההורים שלי והם לא-'
"תפסיק לחשוב לואי" שמעתי את הארי מבעד למחשבותי.
"אני לא חושב" רטנתי.
"תמיד כשאתה חושב אתה מכווץ את הגבות ונהיים לך קמטים קטנים ליד העיינים" מלמל בלחש אך אני שמעתי.
"אני לא" אמרתי בקול רם.
"אתה כן!" החזיר לי.
"אני לא!" אמרתי שוב, מחניק חיוך.
"אתה כן" חזר גם הוא. הסתכלתי עליו והוא חייך.
שיט. יש לו חיוך יפה.
"אני לא" אמרתי מצחקק.
"אתה כן ותפסיק להתווכח. הגענו"
הסתכלתי בחלון ולא ראיתי דבר מלבד עצים.
הארי יצא מהרכב ויצאתי גם אני.
הוא הלך לבאגז והוציא משהו שנראה כמו סל פיקניק.
חייכתי לעצמי ואז אמרתי "מאיפה ידעת שאסכים?"
"לא ידעתי" אמר והסתכל בעיני "אבל כל בוקר הבאתי בתקווה שאולי היום תשים עלי".
"טוב, הצליח לך היום" מלמלתי בציניות. "לאן הולכים בכל מקרה?" שאלתי "אין פה כלום בכל מקרה, חוץ מעצים"
"תמיד אפשר לחפש יותר לואי" קרץ לי והסמקתי.
הוא התחיל ללכת ועקבתי אחריו, מנסה להדביק את צעדיו הגדולים. לעזאזל, הוא ענק.
הוא הוביל אותי בין העצים עד שהגענו לקרחת יער שהשקיפה על אגם יפיפה. המים היו צלולים והעצים שמסביב שיוו למקום פסטורלי ורגוע.
הסתכלתי על הארי ששאף נשימה עמוקה ואז הסתובב להביט בי.
"ברוך הבא למעוני הצנוע" אמר וסקר אותי הרגשתי שהוא מפשיט אותי במבטו.
"אני מניח שאתה אומר את זה לכל הכיבושים שהבאת לפה" גיכחתי מעט לחוץ.
"לא הבאתי לפה אף אחד, לואי" אמר לי בטון רך.
נמסתי.
לא ידעתי אם להאמין לו.
לפעמים זה נראה לי שהוא סובל מהפרעה דו קוטבית.
פעם הוא שמח ופעם עצוב.
פעם הוא מעליב ופוגע בי ללא הפסקה ופעם הוא הכי רגיש שיש.
הרגשתי בטוח איתו.
מוגן.
אך מבלבל מאד.
איך אפשר לסמוך על בן אדם כזה?
המחשבות שלי נעלמו כשהוא התקרב אלי, מסיט קבוצת שיער ממצחי.
היינו קרובים. נשימתי נעתקה.
הרגשתי את ידו מלטפת את לחיי. נשימותינו פעמו בקצב אחיד.
התקרבנו אחד לשני עד שלא נותר כמעט סנטימטר ביננו.
התרחקתי. לא יודע מה נכנס בי.
יש לי חבר!
הסתכלתי על הארי שנראה פגוע.
"לואי..." הוא לחש.
"אתה לא יכול לעשות את זה בכל פעם.
קיוויתי שתסביר את עצמך ובמקום זה אתה רק מנסה לנצל אותי!" צעקתי עליו.
הוא התקשח ישר, עיניו התכהו והוא לא הגיב.
"אתה לא מתכוון להגיב אה?" שאלתי או יותר נכון קבעתי. הוא התרחק ממני יותר.
"אני גמרתי פה" הודעתי וסבתי על עקבי.
אני לא יכול להיות עם מישהו שאפילו לא מדבר!
YOU ARE READING
Chasing Shadows - Larry Stylinson
Fanficמכיל: תכנים מיניים לארילארילארי טריגרים: אונס התאבדות
