נקודת מבט לואי:
"רד ממני חתיכת אידיוט" צווחתי מצחקק. "בייב, רד ממני זה מדגדג" זרועותיו החסונות של ליאם דגדגו אותי בכל גופי, דמעות צחוק ירדו מעיני "ליאם אנחנו במסעדה, תתנהג יפה" אמרתי לו ובתגובה הוא עזב אותי אך השאיר את ידו על ברכי מעלה אותה לאט לכיוון מפשעתי.
נשמתי נעתקה, הסתכלתי עליו בעיניים פעורות.
"אני מקווה שבמיטה לא תרצה שאתנהג כל כך יפה" לחש לי , קורץ.
המשכנו לאכול מצחקקים ומדברים על כל הדברים הכי לא חשובים בעולם.
כיף לי איתו. לא מעבר.
אין לי תשוקה.
לא שאני יכול להשוות למישהו, אבל נשיקה אחת של הארי הרגישה הרבה יותר טוב מכל מה שעשינו. ועשינו. אנחנו זוג.
שלמנו את החשבון.
יותר נכון ליאם שילם. כזה ג'נטלמן. נסענו הביתה.
הוא עצר את הרכב ליד ביתי נושק לי בלחי לשלום.
ירדתי מהרכב, מנופף לו לשלום.
כשלפתע ראיתי צללית יושבת על המדרגות בכניסה לביתי.
נבהלתי.
הסתובבתי אחורה כדי להגיד ליאם אבל הוא כבר נסע.
התקדמתי באיטיות, מוציא את הפלאפון מכיסי, מדליק את הפנס.
"ה-הארי?" לחשתי. הוא ישב שם מקופל בתוך עצמו. הוא בכה.
הארי פאקינג סטיילס יושב בכניסה לביתי, בוכה.
התיישבתי לידו באיטיות.
בקבוק בירה זרוק לידו כמעט גמור.
הסתכלתי בשעון, 'אמא עוד לא בבית,' חשבתי לעצמי 'היא אמורה להגיע כל רגע' כמו קוראת את מחשבותי מכונית תכולה נכנסה לחניה. אמא יצאה מן הרכב מבוהלת, היא לא הבינה מה אני עושה בחוץ ומי הילד שיושב לידי ועדיין לא הרים את ראשו מברכיו.
"בו-באר, מה אתה עושה בשעה כזו בחוץ, ומי החבר?" שאלה.
הנהנתי לה בראשי כאיני יודע מה לעשות.
היא הבינה ואמרה "למה שלא תכניס את הבחור הנחמד לתוך הבית? קר בחוץ" הציעה באכפתיות.
"אביא לכם עוד מזרון, הוא ישאר לישון כאן הלילה" קבעה אמא.
אני אוהב את אמא שלי. הארי הרים את ראשו במהירות, סוף סוף ראיתי את פניו, הוא היה נראה רע.
עיניו אדומות ואפיו כמעט סגול.
משכתי אותו איתי לבית והכנסתי אותו לחדרי.
"מה, הארי" שאלתי אותו.
הוא לא ענה.
"דבר, אתה לא מופיע בבית שלי סתם באמצע הלילה. קרה משהו?"
ללא התראה מוקדמת הוא תפס בעורפי והצמיד את שפתינו.
פאק.
זה מדהים.
שיט.
יש לי חבר.
נתקתי את שפתינו במהירות וסטרתי ללחיו. הוא נראה פגוע אבל לא אכפת לי.
"אתה לא יכול להגיע לכאן באמצע הלילה, לא לדבר ולנשק אותי משום מקום. יש לי חבר!" אמרתי לו בשקט.
שתיקה סמיכה נותרה בחדר.
"אני מצטער" סוף סוף הוא פתח את פיו, "אני באמת מצטער לואי, אתה פשוט משגע אותי, אתה לא יוצא לי מהראש. אני רואה אותך עם ליאם ויוצאות לי העיניים, אתה כל כך יפה, מקסים, אכפתי, רגיש ומדהים.
הלואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחו-"
קטעתי אותו על ידי נשיקה.
לא הצלחתי להתאפק.
ידיו תפסו אוטומטית בעורפי, מצמיד את גופי אליו עד שלא נותר מרחק.
שפתנו נעו בשלמות.
כאילו נועדו זה לזה. תיפסתי עליו מצמיד את מפשעותינו אחת אל השניה.
הוא פלט גניחה אך לא נתתי לו לנשום. המשכתי לנשק אותו באגרסיביות מהולה בתמימות.
הוא ירד אל לסתי, משאיר שם נשיקות חמות רטובות ומשם אל צווארי.
גנחתי באיטיות. פאק, זה מרגיש כל כך טוב.
הרמתי את ראשו אלי שוב ונישקתי אותו באיטיות, זה הרגיש יותר מסתם נשיקה.
כאילו יש לה משמעות.
ידי עברו על חולצתו, מתחילות לפרום את כפתוריו.
"היי בנים, אמא שאלה אם תרצו ארוח-" לוטי הופיעה פתאום.
נכנסת בלי לדפוק.
מבטה היה המום.
ירדתי מהארי במהירות, מנסה לסדר את שערי בעוד הוא מכפתר חזרה את הכפתורים שכבר פרמתי.
"א-אוקי, אני מניחה שאכלתם כבר ארוחת ערב" קרצה "תהנו חמודים" היא זרקה נשיקה לאוויר ונעלמה.
הסתכלתי על הארי.
לא ידעתי מה לעשות.
"לואי אני מצטע-" התחיל לומר אך עצרתי אותו.
"לא, הארי. זה טעות.
זה פאקינג טעות ענקית. אתה לא צריך להיות פה.
יש לי פאקינג חבר.
כל זה לא צריך לקרות" הוא הסתכל עלי עם מבט שלא פרשתי את משמעותו.
קם ממטתי והלך. שמעתי אותו מודה לאמי אך אומר לה שיש לו איפה לישון.
לא האמנתי לו. 'אבל לא אכפת לי' אמרתי לעצמי.
הארי סטיילס זה טעות.
טעות שלא היתה צריכה לקרות.
YOU ARE READING
Chasing Shadows - Larry Stylinson
Fiksi Penggemarמכיל: תכנים מיניים לארילארילארי טריגרים: אונס התאבדות
