Chasing Shadows - Larry Stylinson

Chasing Shadows - 38

נקודת מבט הארי:

נסעתי במהירות לביתי, מנסה להבין את כל מה שקרה הערב, הטבעת שלואי הביא לי מעוררת בו זיכרונות רדומים, כך הוא בעצמו אמר לי. זה אומר שחלקים מתחילים להתחבר אצלו וחשוב יותר, הוא מנסה להבין מי הוא הארולד והוא לא טיפש, הוא יודע שזה קשור אלי. ליבי דפק בקצב לא הגיוני ונלחמתי בדחף שלי להתפרץ בבכי.

בגדתי בלואי. בגדתי בו עם ג'ק.

הרי לא נפרדנו, זוהי רק התאונה הזו שהפרידה ביננו. למה לא יכולתי פשוט לומר לו שאני הוא הארולד, שאני אוהב אותו. הוא נראה כה אבוד. הוא נפרד מליאם. הוא פאקינג נפרד ממנו. זו ההזדמנות שלי אבל רק החמרתי את המצב בכך שנתתי לג'ק לחזור לחיי. שנתתי לו את עצמי. שוב. אני לא לומד מהטעויות של עצמי. אבל זה הרגיש גם טוב. העלה בי את הזכרונות הנעימים, את האהבה שחשתי כלפיו. הוא לא שלט בי הפעם. וזה הרגיש נכון. אולי אני צריך להמשיך איתו ולשחרר את לואי? אולי זאין צודק, הרי הוא מכיר את לואי הכי טוב בעולם ואם הוא אומר שאני לא טוב בשבילו אולי זה הדבר הנכון לעשות.

מיליוני מחשבות התרוצצו במוחי, רודפות אחת את השני ולא הגעתי למסקנה ברורה.

רציתי את לואי. הלב שלי השתוקק אליו, במעט הזמן שהכרנו נקשרתי אליו, התאהבתי בו, אבל השכל אומר לשחרר אותו, ללכת עם ג'ק, שפתאום מראה רצונות אחרים, נראה שהתבגר, השתנה.

מי הצודק? הלב או השכל? ואולי הלב ילך אחרי השכל.

שער האחוזה נפתח בפני מכוניתי והפלגתי פנימה, מחנה את הרכב בין הרכבים האחרים שעמדו דום בחניה.
יצאתי מהרכב והבית היה מואר, מוזר, אמא אמורה לחזור מאוחר. אני לא מבין את זה, יש לנו רכוש רב. למה היא מתעקשת לעבוד בעבודה סיזיפית כזו?

חשש עלה בי כשעליתי במדרגות, שקט סמיך השתרר כשפתחתי את דלת הבית עם המפתח שלי.
אבא עמד שם. שיכור מתמיד. יכולתי להרגיש כמה שתוי היה. הוא הסריח מבירה וסמים.
ניסיתי להתחמק אך הוא תפס אותי, מצמיד אותי לקיר.

ניסיתי להשתחרר אך הוא היה חזק ממני, כאילו לא עזר כמה שהתאמנתי הוא תמיד גבר עלי.
"אתה טעות" נהם מעלי בשעה שהפליא בי את מכותיו.

התכווצתי כשאגרוף נוסף הוטח סמוך לעיני, הרגשתי את הדם נוזל משפתי.

"למה הבאתי לעולם את המתרומם החסר תועלת הזה" מלמל לעצמו ומילותיו הלמו בי כמו אלפי פטישים.
מאז שגילה שאני הומו חיי אינם חיים.

למרות שאיני בטוח שהוא צריך סיבה להכות אותי. הוא מחפש על מי להוציא את התסכול שלו.
הוא הבטיח שישתנה, שלא ירדפו אחריו אם יעזוב את הולמס צ'אפל, אך נדמה שזה רק החריף. לעיתים קרובות הוא חוזר שתוי וחסר הבחנה ומוציא את עצביו על הפסדיו בהימורים, עלי.

השתלטתי על עצמי וניצלתי את השניה שנקבע כדי לבעוט לו בבטן, הוא עף אחורה ומיהרתי החוצה, אל הרחוב הקר. רצתי בגשם של נובמבר מה שהיה נדמה לי שעות עד שהגעתי לגינה חשוכה עם ספסל בודד, נשכבתי עליו, קופא מקור. מחשבותי נדדו אל אימי שבטח חזרה הביתה ומחפשת אותי, מסכנה. חשבה שהכל ישתנה כאן. מנסה לרצות את הנושים של אבי, שיניחו לנו, אך לא יודעת שאבי ממשיך בשלו.