החולשה שלי

פרק ~22~ מהופנט

~אוליו~

״אני רוצה לבקר את אמא שלי.״ ויולה לוחשת לצידי.
אני מלטף את שיערה ועוצם את עיניי,
״כמה זמן לא ביקרת אותה?״
היא נאנחת. ״התכוונתי לבקר אותה אבל אז אתה הגעת הסחת את דעתי לגמרי.״ היא מרימה את ידה נוגעת בפניי.
״זה באשמתך.״ מאשימה.
אני מחבק אותה ומנשק את שפתיה. ״אז תלכי אליה יחד עם זאק.״
״כן, אלך עוד השבוע.״ אומרת ברצינות. ״אני זקוקה לכך וגם היא אני מניחה, התגעגעתי אליה.״ אני מהנהן לחשכה סביבנו.
״אני יודעת שהיא מורדמת ומונשמת אבל אני מרגישה שעמוק בפנים היא באמת שומעת אותנו אוליו.״ לוחשת.
״אני מאמין לך.״
מאז התאונה אמא של ויולה וזאק במצב הזה. אני יודע כמה קשה לשניהם, הם עדיין משתמשים בירושה של ההורים שלהם לשלם על הטיפול כל הכסף שנותר להם מהוריהם הלך לזה. הרופאים הודיעו עוד מהטיפול הראשון שאין תקווה אמא שלהם לא תתעורר אבל האחים בחרו בכל זאת לא לנתק את אמא שלהם מהמכונות.

פעמים בודדות אני חושב על חיי. לי אין שום חיבור או קשר זהה למשפחתי. רוב חיי חייתי לבד. אני מניח שרק עכשיו אני חווה משהו אחר. משהו קרוב יותר. אני חיי עם ויולה וזאק מנהל שגרה כל כך זרה עבורי אבל אני אוהב את זה. אוהב להיות כאן.
״אחרי כל היום הזה אני כל כך עייפה.״ ויולה לוחשת ונושמת עמוק. אני מחייך ״תעצמי עיניים.״
״אוליו?״ היא לוחשת.
״כן?״
״בבית החולים, ראית את הבחור שהבהיל אותי?״ שואלת.
אני נאנח ״לא הספקתי אותו, הוא חמק לפני שהבחנתי בו.״ אני אומר.
״מה אם טעיתי ונלחצתי.״ היא תוהה. ״מה אם הסקתי מסקנות?״
אני מלטף את שערה ומצמיד אותה אליי. ״לא טעית ויולה.״ אני חושב מה אני אמור לעשות בנושא הזה.
״למה שמישהו מבהיל אותי כך? מה המטרה?״ היא תוהה.
אני עוצם את עיניי. אני. אני המטרה.
״זה מטריד.״ היא נושפת ולא מניחה לעצמה פשוט להירדם.
״אין לך ממה להיות מוטרדת.״ אני מבטיח ומחבק אותה אך היא מרימה את ראשה ומביטה בי. ״אפילו לא חשבנו מה לעשות שנחזור אל בית הספר?״ ממצמצת ועושה פרצוף.
״ויולה..״ זה הנושא שהכי פחות מעניין כרגע.
״לא.״ נושפת ומניחה את ראשה חזרה עלי. ״ומה אעשה עם דין הוא יכעס נורא.״ אני תוהה למה אכפת לה.
״אז שיכעס.״ אני מרים גבות.
״אל תרביץ לו.״ מבהירה ואומרת ברצינות.
״רק אם הוא לא ירביץ לי קודם.״ אני מגחך וגורם לה להניח יד על פניי.
״בבקשה אוליו, לא כל דבר חייב להסתיים במכות.״ אני מרים גבה, אני בדרך כלל מסיים דברים ברצח.
״אולי מחר תלכי לבקר את אמא שלך ובעיית בית הספר תעבור ליום אחר?״
ויולה צוחקת ״מה ליום אחד אחר כך?״
אני עוצם את עיניי. ״כן. מעולה יום אחד אחר כך.״
״בסדר. מחר אלך לבקר את אמא שלי.״ משתכנעת.