ממני אליך; אהוב נעורים

פרק 7: אמא

התעוררתי מהשעון מעורר ב7:00.
בוקר חדש. יום חדש. התחלה חדשה.
אני צריכה לדבר עם אמא שלי מחשבה זו צילצלה בראשי מאז אתמול. נרדמתי מהר אבל לא ישנתי טוב, התעוררתי כמה פעמים בלילה.
התיישבתי על המיטה עדיין ישנונית מהשינה. על השידה ליד המיטה, עמדה תמונה ממוסגרת שלי ושל ריו. זה היה תמונת סלפי.
ישבנו ליד העץ הקבוע בשדה שאנחנו אוהבים, ריו נשען עם גבו על גזע העץ ואני ישבתי עליו עם פנים אליו. ככה היינו מחובקים שעות, מדברים, ישנים, צוחקים או רק נרגעים. באותו יום צחקנו, זה היה יום כל כך מאושר. בתמונה רואים אותי מביטה בו מעט מלמטה כשהוא מביט בי מעט מלמעלה. לשנינו חיוך ענק על הפנים, ושנינו אוהבים. ריו צילם אותנו בלי להגיד לי ולכן התמונה יצאה כל כך אמיתית.

מצמצתי כמה פעמים ונעמדתי בכוונה ללכת לחדר האמבטיה ולהתארגן.
כשסיימתי להתארגן ירדתי למטה לסלון מטבח, אבא כבר יצא לעבודה ואחי בוודאי אצל החברה שלו, ג׳קי.
אימי כבר התיישבה ליד השולחן במטבח עם הקפה שלה.
"בוקר טוב, אמא" ניסיתי להתחיל שיחה
"בוקר טוב!" ענתה לי בשמחה, אוהבת לקבל ממני חלקים שמחים
"אני... אני מצטערת אמא, על איך שצעקתי עלייך אתמול, על איך שאני מתנהגת כלפייך. אני לא מצליחה לשלוט בעצמי, אמא, אבל אני עדיין אוהבת אותך. לפעמים אני שוכחת שגם את חיה בפעם הראשונה, ושאף אחד לא לימד אותך להיות אמא. את לא האויבת שלי, את אמא שלי. ואני אוהבת אותך אמא" דיברתי אליה.
"גם אני אוהבת אותך ילדה שלי" השיבה לי אמא ואימצה אותי לחיבוק חזק.
נשמתי את הריח המקבל שלה ונרגעתי אל ידיה.
אבן אחת ירדה מליבי