ממני אליך; אהוב נעורים

פרק 18: פרטים אחרונים

ורוניקה? אנחנו יכולות לדבר? כתבתי לחברתי הודעה לאחר שסיימתי לאכול, כי המצב הזה, שאני כל כך רחוקה ממנה, מכאיב לי.
ואני יודעת שמכאיב גם לה. אני אחראית לתקן אותנו, זו האחריות שלי בגלל שאני הרסתי הכל.

ורוניקה: היי, ג׳ייד. בטח, בואי נדבר. אני מתגעגעת אלייך כבר יותר מדי זמן

אני: אני מצטערת, כל כך מצטערת. אני יודעת שאני לא חברה מספיק טובה בשבילך, לא מספיק פתוחה אלייך ומרחיקה אותך ממני.
מרחיקה אותך ממני אבל מרחיקה ממך את החברה שלה, וזה לא בסדר מצידי, לא מתחשב.
את כל כך חשובה לי ואני כל כך אוהבת אותך, אוהבת אותך כאילו את חלק ממני. אבל חלק טוב, טוב כמוך.
אני מעריכה את הדאגה שלך, כל הודעה ושיחה ממך שהתעלמתי ממנה נחרטה לי בלב, כי זה משמעותי בשבילי. את חברה מאוד משמעותית בשבילי,
ואני יודעת שאין לי שום תירוץ להתנהגות הזאת שלי, לא יכולה להאשים את ריו...
אסור להאשים את המתים. וגם, האשמה היא כולה שלי. אין הצדקה לאיך שאני מתנהגת כלפייך
אני יודעת כמה שאני לא בסדר. באמת שיודעת.
אבל קשה לי כל כך, אין לך מושג כמה. אני נאבדתי, ולא רציתי לגרור אותך איתי.
אבל להרחיק ולפגוע בך זו באמת לא הדרך.
אז אני מבקשת סליחה, סליחה מכל הלב. ואני מקבלת את זה גם אם לא תסלחי לי ברגע זה אן בכלל, אני מבינה.
אבל עדיין סליחה, כי אני מתחרטת על איך שהתנהגתי אלייך ורוצה לחזור אלייך
אבל צריכה לפני זה לכפר על המעשים שלי
אז תסלחי לי ורוניקה?

ורוניקה: דיי ג׳ניפר... בגללך יש לי דמעות. ברור שאני סולחת לך. את החברה הכי טובה שלי, את הכי משמעותית בשבילי.
נראלך שככה מהר אני אוותר עלייך?!
סולחת לך מכל הלב עוד מלפני שהכל קרה. ולא, לא הכל באשמתך. אל תקחי הכל על הכתפיים שלך, יש גם את הצד שלי שהכביד עלייך. תני לי את הצד הזה, אני אסחוב אותו.
כאב לי הכאב שלך ואני רוצה לתמוך בך כמו שאת צריכה. אז אני צריכה שתראי לי איך, מתי ואיפה לתמוך בך.
כי את יודעת, אז את צריכה ללמד אותי איך לעזור לך
עשינו דיל?

אני: עשינו דיל :))

ורוניקה: נדיררר אז עכשיו אנחנו יכולות להיפגש ולהשלים פערים? חחחחח

אני: בטח, רוצה אצלי היום? הבית ריק עד הערב

ורוניקה: חצי שעה אצלך

"רגע רגע רגע, אז את וצ׳ארלי. מה אתם שוב הפעם?" ורוניקה שאלה בפעם השישית אחרי שסיפרתי לה על המסיבה ועל איך שהעניינים התגלגלו

"אמרתי לך כבר נוו... בוא מתעקש שנהיה ידידים. לתמוך בי וזה" ניסיתי להסביר לה אבל הרגשתי כבר לא בנוח, כי אני שייכת לריו. עבר פחות מחודש וכבר אני מתיידדת עם בנים?

"ידידים. כן. צ׳ארלי שצחק עלייך כמעט כל הילדות שלך והשפיל את ריו פעם אחרי פעם. צ׳ארלי שכמעט אנס אותך.
אותו צ׳ארלי הוא ידיד שלך, הגיוני בסך הכל" העיני קרח שלה נקבו בי כששפטה אותי בגלוי.

"ורו תקשיבי לי, הוא השתנה. אני רצינית ולא סתם אומרת. הרצינות והבגרות שהוא שידר הפתיעו אפילו אותי
לפי איך שאני מבינה אותו הוא מתקרב אלי כדי לכפר על מעשי העבר שלו, רוצה לכפות עליהם.
להראות לי שהוא טוב יותר"
ניסיתי לשכנע אותה אבל גם טיפה אותי, בגלל שאני כבר בכלל לא בטוחה בקשר איתו.
מפחדת שאני טועה.

"בואי רק נסכם שתשמרי על עצמך? שלא תיגררי למעשים שאחר כך תתחרטי עליהם בגלל הכאב שלך?" ורוניקה נכנסה לדמות האם הדואגת.

"ברור" אמרתי לה ומשכתי אותה לחיבוק כששנינן נמרצות על השטיח בחדר שלי "ואני גם אעדכן אותך כל כמה זמן שלא נחטפתי או נמכרתי בבית זונות בגלל שדיברתי על בנים"

"דיל" השיבה לי ושנינו פרצנו בצחוק.

זו אחת הסיבות שאני כל כך נקשרתי אל ורוניקה, היא יודעת איך לתקשר איתי. מכילה את הרגישות שלי ואת ההרס שלי, דואגת ואוהבת אותי אבל יודעת איך גם מבלי להיכנס לי לוריד.

יותר מאוחר אחרי שורוניקה כבר הייתה צריכה לחזור לבית שלה ולהתארגן למשמרת ערב שלה בקולנוע, אני שכבתי לי במיטב וחשבתי.
הקשר עם צ׳ארלי באמת קצת מטריד אותי, אבל לא כי אני חוששת ממנו, אלא כי אני אוהבת את ריו. ומפחדת להמשיך הלאה, לא בהכרח עם צ׳ארלי, או בכלל בעולם הרומנטי.
אני מפחדת להמשיך הלאה בחיים שלי ללא ריו שמחבק ואוהב אותי ונמצא וקיים איתי.
אני לא רוצה להמשיך הלאה, אני רוצה לחזור אחורה, לימים שלי עם ריו. לפני שהיה זכר למוות שלו. חודשים על גבי חודשים אחורה.
תקופה מאושרת עם המון אהבה בינינו. אהבה מנטלית ופיזית. הכי אהבתי זה לנשק אותו כשאנחנו ליד העץ הקבוע שלנו. באמצע השדה, בעולם משלנו.
חיבוקים נשיקות וריקודים. העולם שלי ושל ריו.
המשכתי להיזכר ולהריץ במוחי את השנים הטובות שלי עם החבר שלי, והגעתי להחלטה
הדלקתי את הטלפון שלי ונכנסתי לצ׳אט עם צ׳ארלי
אני: אפשר לבקש שהידידות שלנו לא תכלול מגע?

צ'ארלי הגיב לי לאחר כמה דקות באימוג׳י 👍
אולי הוא נפגע ממני, אותי הוא הבין. אני רק יודעת על עצמי שאני לא רוצה עדיין שום מגע עם גבר שהוא לא ריו
אני עדיין לא מוכנה לזה.
הסתכלתי על השעון, השעה כבר מאוחרת. סופו של יום ישן, תחילתו של היום החדש תתחיל בעוד כמה דקות.
בשעה 0000 עצמתי עיניים ודיברתי אל ריו, שלחתי לו את השעה המיוחדת שלנו למעלה לשמיים, עם לב אדום לנקודה מתחתיו