Chapter 25

569 38 11
                                    


*אמבר את בסדר?* אמא שלי שאלה והנהנתי. *כ-כן, רק נחנקתי* עניתי והיא הנהנה. *זה לא מפריע לך אמבר?* מייק שאל וחייכתי. *אין לי בעיה* אילצתי חיוך ולמזלי הם האמינו. הם הלכו להביא את הבגדים שלהם ואני עליתי לחדר שלי.

נשכבתי על המיטה ונאנחתי, למה כל זה קורה דווקא לי?!
סידרתי להם את המיטה עוד יותר והבאתי להם עוד שמיכות. סידרתי גם את חדר האורחים ולמזלי כל הסידורים האלה לקחו רק רבע שעה.

ירדתי לסלון ואכלתי קצת אוכל והנחתי את הצלחת בכיור. *נשאר אוכל?* אמא שלי שאלה והנהנתי. *אני הולכת לעשות שיעורים* הודעתי לה והיא הנהנה.
הוצאתי את הדפים שקיבלנו והלכתי אך חדר האורחים.

אני ממש לא מתכוונת ללכת למטה עוד פעם עם הקביים!
הנחתי את הקביים בצד וקירבתי אליי את השולחן והתחלתי לענות על השאלות.
הייתי שקועה במחשבות על איך אני מתכוונת להיות עם הארי באותו חדר במשך שלושה ימים.

לפתע הדלת נפתחה ונבהלתי טיפה.
*את בסדר?* הוא שאל והנהנתי. *את בטוחה?* מה יש לו?
*אמ.. כן למה?* שאלתי. *שמעת מקודם דפיקה על הדלת?* הוא שאל והנדתי בראשי. *בגלל זה, דפקתי כמה פעמים ולא ענית* הוא ענה, הוא באמת דפק?

*לא שמעתי* עניתי וחזרתי לדפים.
עניתי על חמש שאלות והרגשתי את המבט של הארי עליי, הבטתי בו כדי לדעת אם הוא באמת מביט בי וצדקתי, כשהבטתי בו הוא לא הפנה את מבטו והמשיך להביט בי וחזרתי במהירות לדפים, אני לא אוהבת שאנשים מביטים לי בעיניים ואני להם.

השאלות התחילו להיות איפה מסובכות ודרשו מחשבה. נשכתי את שפתי בתקווה להגיע לתשובה והצלחתי לדעת מה התשובה.
ככה עשיתי את כל השאלות עד לסוף ולבסוף סיימתי לענות על כולם.
סידרתי את הדפים וראיתי את הארי עדיין מביט בי.

הסמקתי מעט והכנסתי את הדפים לתיק. שמענו את אמא של הארי קוראת לו והרגשתי הקלה, הוא לא יביט בי יותר. הוא יצא מהחדר ובינתיים החלפתי בגדים. הפלאפון שלי רטט וקיבלתי הודעה מקלייר.

״שמעת שמדבירים את הבית של הארי?״

היא שלחה וצחקתי לעצמי.

״הוא עכשיו גר אצלי בבית״ שלחתי לה.
לא ידעתי למה לצפות ממנה.
היא תתקשר?
היא תבוא?

לא היה לי כוח לעשות משהו, אפילו לא לדבר.
״מחר את מספרת לי ה-כ-ל!!!״ היא שלחה וצחקתי. רשמתי לה משהו והכנסתי את הפלאפון לטעינה. המיטה בחדר אורחים ממש לא נוחה, כאילו אני ישנה על מזרון אחד דק.
לא יכולתי לעשות עם זה משהו אז פשוט נשכבתי על המיטה וכיסיתי את עצמי בשמיכה.

הרגשתי את העייפות ועצמתי עיניים אבל עוד לא נרדמתי. הדלת נפתחה אבל לא פקחתי עיניים. זה היה הארי, לפי הריח.
הרגשתי אותו מתקרב אליי כמו בחדר בחוות הסוסים ולא ידעתי למה לצפות.
הרגשתי שאני עוד רגע נרדמת ואז הפלאפון שלי רטט, שיט, קלייר שלחה לי הודעה.

My new lifeWhere stories live. Discover now