*נקודת מבט של אמבר*
הפלאפון של הארי צלצל והוא עלה לחדר שלו. ניצלתי את זה שהמקום שלו פנוי והתיישבתי ליד מייק.
*אתה רוצה לאכול?* שאלתי והוא הניד בראשו.
*את מכירה את החברה החדשה של הארי?* הוא שאל והנהנתי למרות שלא רציתי.
*היא מעצבנת אותי* הוא אמר וצחקתי.
*תאמין לי שלא רק אותך* חייכתי.
*רק את הארי היא לא מעצבנת* הוא מילמל והפסקתי לצחוק.
*נקודת מבט של מייק*
(תודו שבחיים לא חשבתן שזה יקרה)
החלטתי לזרז את העיניים בין הארי לאמבר אז רציתי לגרום לרגשות שלה כלפיי הארי להתחזק ואיך לעשות את זה? בעזרת קנאה.
ראיתי איך היא הורידה את החיוך כשאמרתי לה שרק את הארי אוליביה לא מעצבנת.
*חשבתי שכן* היא מילמלה. *גם אני* בפנים צחקתי עליה אבל הרגשתי רע כי בכל זאת זאת אמבר, החברה היחידה שלי.
*הארי כל הזמן אומר כמה היא מצחיקה וכמה כיף לו איתה ואני בחיים לא מקשיב לו עד הסוף* היא צחקה צחוק מזויף.
*גם את שונאת אותה?* שאלתי, מעניין למה היא שונאת אותה.
*אני לא שונאת אנשים, יש אנשים שאני פשוט לא ממש מחבבת, כמו אוליביה* היא ענתה.
היא כל כך עדינה, אני מדבר כמו בת נכון?
*מה היא עשתה לך?* המשכתי לשאול אותה.
*הארי כבר סיפר לך שהוא והלהקה שלו היו איתנו בחוות הסוסים?* היא שאלה והנהנתי למרות שהוא לא סיפר לי את זה.
*אז בזמן שהם רכבו ואני הסתכלתי עליהם אוליביה באה מרצונה החופשי ודחפה אותי ושיחקה את המסכנה* הייתי בהלם.
*דחפה אותך?* שאלתי מבולבל והיא הנהנה.
*הם האמינו למשחק שלה?* שאלתי בתקווה שהיא תענה בשלילה.
*לואי כן, הארי לא, ואני מבינה למה, הוא אוהב אותה ובשבילו היא עדינה* היא ענתה.
אני בינתיים נהניתי מהסיטואציה כי הארי הקשיב לכל מילה ומילה וידעתי שהוא ירצה להיפתר מאוליביה כמה שיותר מהר.
*מה קרה לך בגלל הנפילה?* הייתי סקרן.
*המכה שקיבלתי נפתחה וחבשו לי את היד מחדש* זה נשמע כואב ואני בן!
*לפחות זה עבר* חייכתי והיא הנהנה.
*מתי את מורידה את הגבס ברגל?* שאלתי.
*עוד קצת זמן, בבוקר של חג המולד* היא ענתה.
*נראה לי שכדאי שאני אלך לישון אם אני רוצה לקום בבוקר לבית הספר* היא אמרה.
ראיתי שהארי נלחץ וצחקתי בלב.
*היד לא כואבת לך?* זרקתי סתם שאלה והיא הנידה בראשה. *זה עבר לי* בזמן שהיא דיברה הארי הספיק לעלות כמה מדרגות בשקט ולשחק את עצמו כאילו הוא בא עכשיו.
אמבר הלכה למטבח והארי התיישב לידי.
*מי התקשר?* שאלתי. *לואי, סיפרתי לו על התוכנית והוא ישר קפץ משמחה* הוא חייך וצחקתי.
*על מה דיברת עם אמבר?* הוא שאל למרות שהוא ידע מה התשובה.
*אני יודע שהקשבת לשיחה שלנו* הוא האדים וצחקתי עליו *לילה טוב הארי* אמרתי לי ועליתי במדרגות לחדר של אמבר.
מעניין מה הם עושים במטבח
לפעמים אני יכול להיות גאון אבל אנשים לא נותנים לי להראות את זה, בעיה שלהם.
*נקודת מבט של אמבר*
הלכתי למטבח והנחתי את צלחת המרק בכיור. זרקתי את כפית הפלסטיק לפח והתחלתי לשטוף את הקערה.
ניגבתי את הקערה והנחתי אותה בצורה שבה היא תוכל להתייבש יותר.
הלכתי אל עבר המדרגות ונאנחתי, שוב פעם לעלות הכל עם הקביים.
שמעתי צעדים מתקרבים אליי וניחשתי שזה הארי כי שמעתי את מייק צועק להארי מקודם לילה טוב והלך.
נזכרתי ברגע ההוא שהוא פשוט הרים אותי והניח אותי על הריצפה בעדינות וחייכתי, אני בטוחה שהוא גם נזכר בזה.
*את שוב הולכת ממש לאט* הוא צחק.
ממש רציתי להמשיך את הסיטואציה המצחיק הזאת אבל נזכרתי שיש לו חברה ואסור לי לפתח אליו רגשות.
*אתה יכול לעבור* זזתי לצד ופיניתי לו מעבר,
לקח לו כמה שניות להתפקס ואז הוא עלה.
עם כמה שרציתי לצחוק איתו העדפתי שלא.
השפלתי מבט למרות שהייתי אחרונה ועליתי.
הגעתי למדרגה האחרונה ונשמתי לרווחה, סיימתי את זה.
לא נכנסתי לחדר והלכתי אל המקלחת כדי לצחצח שיניים.
עשיתי זאת בקצב נורמלי ורק אז הלכתי לחדר. פתחתי את הדלת וראיתי את הארי ישן, הוא נראה כמו מלאך.
הבטתי בו כמה שניות ואז שמתי את הקביים בצד וקיפצתי אל המיטה שלי כדי להרעיש פחות. נשכבתי על המיטה וחשבתי כל השיחה שלי עם מייק, חשבתי שהארי גם לא סובל אותה, מתברר שטעיתי.
••••••
*אל תשכחי שאת ישנה אצלי* אמרתי לקלייר בסוף היום, מחר חג המולד סוףסוף.
*אל תדאגי, לא שוכחת* היא חייכה.
הארי כבר לא גר אצלי, ההדברה אצלם נגמרה והם חזרו לבית שלהם.
הגענו לבית והחלטתי לסיים את שיעורי הבית שלי עכשיו, אני יודעת שאני אשכח את זה אחר כך.
שיכנעתי את קלייר לעשות את זה גם ואחרי וויכוח קטן היא הסכימה.
קלייר כבר הספיקה להבין את החומר וסיימנו את השיעורים מהר.
בגלל שאנחנו נהיה הרבה אנשים אז אמא שלי החליטה שנכין אוכל כבר מעכשיו והסכמתי, לא שיש לי ברירה אחרת.
•••
*נווו קומיייי* קלייר זרקה עליי כרית.
*אני עייפה* רטנתי. *אבל היום את מורידה את הגבס* היא ענתה, שכחתי מזה.
*בסדר, אני קמה* מילמלתי וקמתי.
שטפתי פנים וציחצחתי שיניים ואני וקלייר יצאנו ביחד עם אבא שלי.
הגענו אחרי זמן קצר לבית החולים ואבא שלי איחל לי בהצלחה והלך, הוא היה חייב ללכת.
*את יודעת אם לואי יכול להחזיר אותנו לבית שלי?* שאלתי את קלייר
*למה?*
*אבא שלי לא יכול ולאמא שלי אין מכונית* עניתי וצחקתי.
*ואני גם אהיה מורדמת בסוף אז מישהו צריך לגרור אותו לבית* הוספתי.
*אני אתקשר אליו, בהצלחה* היא אמרה והודתי לה,
נכנסתי את תוך החדר והרופא בירך אותי בשלום והחזרתי לו,
הוא הזריק לי משהו שהתברר כ-הרדמה ולקח לי קצת זמן להירדם, הייתי מתוחה וחשבתי שיכאב לי ולפני שחלפה בראשי עוד מחשבה נרדמתי.
••••
התעוררתי בחדר שלי מטושטשת.
פקחתי רק את העיניים וראיתי גוף כלשהי אבל לא יכולתי לזהות של מי הוא.
*התעוררת* הוא אמר וחייך, ידעתי מי זה, זה הארי!
אבל למה הוא בחדר שלי?....
פרק לא מעניין אני יודעת...
עכשיו אחד בלילה, תבינו לבד...
לא לשכוח להגיב ולהצביע....
נ.ב- ~~מייק אהוב ליבי~~
