*אני צריכה ללכת לאמא שלי* תירצתי.
*חכי כאן* הוא קרא ויצא מהבית שלי, אוקיי מוזר.
התיישבתי מול הטלויזיה ואחרי כמה דקות הארי נכנס עם אמא שלי ועם שקיות ביד, הוא הלך כדי לעזור לה?
הארי יצא מהמטבח ואמא שלי נשארה שם, בטח היא מכינה אוכל.
*עכשיו אני יכול לדבר איתך?* הוא ביקש ונאלצתי להסכים.
*בוא נלך לחדר שלי* הוא הנהן והלכנו לשם.
*על מה רצית לדבר?* שאלתי בקרירות.
*על-* הוא הפסיק לדבר כי הפלאפון שלו רטט. *רציתי להגיד ש-* שוב שלחו לו הודעה.
*א-אני צריך ללכת* ידעתי לאן, לאוליביה!
*אוקיי* מילמלתי בשקט והוא נאנח ויצא.
לא יכולתי שלא להרגיש נבגדת, קודם הוא מנשק אותו ומציע לי חברות ואז הוא נהיה חבר של אוליבה, אני יודעת שהוא לא יכול להחליט עם מי להיות אבל אני לא יכולה לסבול.
ידעתי שאני לא באמת אוכל להיות איתן אם הוא מפורסם. דמעה זלגה לה מבלי להודיע, ואחריה עוד כמה. נשכבתי על המיטה, מנסה להירדם ולשכוח מהכל!
••••••
*כולן להסתדר* המורה קרא.
*הטורניר מתחיל עוד חמש דקות* סוףסוף הגיע הטורניר אבל הדבר הכי מבאס שיכול לקרות קרה, רק אתמול הורדתי את התחבושת ואני אמורה לנוח למרות שלא כואב לי.
*בהצלחה* צחקתי על קלייר.
*למה לא שברתי רגל?* היא מילמלה והלכה לעמדה שלה.
*קלייר טובה?* לואי שאל וצחקתי.
*בוא נגיד שהיא תמיד נפסלת ראשונה* עניתי והוא צחק.
שריקת הפתיחה נשמעה וכולם התחילו לזוז.
הכדור הראשון נזרק לעבר הקבוצה שלנו ותנחשו מי נפסלה?
קלייר!
לא יכולנו אני ולואי שלא לצחוק עליה.
*היית טובה* לואי צחק עליה והיא נתנה לו מכה. *אין לנו סיכוי* היא מילמלה.
*תחשבי חיובי* אמרתי לה והוא נתנה לי מכה.
*זה מה שאמרת לי לפני חצי שעה וזה מה שעשיתי ותראי איפה אני!* צחקנו
אוליביה גם נכנסה למשחק אבל כל מה שהיא עשתה זה לברוח ולעשות עיניים להארי.
המצב שלנו גרוע, לא נשארו הרבה בקבוצה שלנו ומהקבוצה השנייה לא נפסלה אפילו בת אחת!
הסתכלתי על המורה שהיה נראה חסר תקווה בנוגע לקבוצה וריחמתי עליו, הוא כל כך השקיע בנו והכל לשווא כי אנחנו עומדות להפסיד.
*אולי אני אכנס למשחק?* הם הסתכלו עליי מבולבלים, והארי היה ממש מופתע.
*את פצועה* קלייר אמרה.
*אני לא, לא כואב לי* אמרתי.
*וחוץ מזה תסתכלו על המורה, הוא חסר תקווה בנוגע אלינו* הם הסתכלו עליו והנהנו.
*זה לא מגיע לו, הוא כל כך השקיע בנו ורצה שננצח ולא נראה לי שזה יקרה, אם אני אכנס אולי נפסיד אבל לפחות נעשה משהו* הצעתי.
*את בטוחה שלא כואב לך?* קלייר שאלה והנהנתי.
הלכתי אל המורה והוא היה נראה מופתע לראות אותי.
*מה קרה אמבר?* הוא באמת נראה מיואש.
*אני יכולה להשתתף במשחק?* הוא פער את עיניו.
*אבל את פצועה* הוא היה מבולבל.
*אני לא, זה לא כואב לי בכלל* עניתי.
*את בטוחה?* הוא רצה לוודא והנהנתי.
*מעולה, תחליפי בגדים ותיכנסי למשחק* הוא פתאום חזר למצב רוח מרומם וחייכתי.
אני רק מקווה שאני אפסיל כמה בנות.....
הפרק לא משהו כי רציתי לשמור משהו טוב לפרק הבא שדרך אגב הוא הפרק האחרון אז לא לשכוח להגיב ולהצביע והפרק יכלה בהקדם...
