שמתי שקיות ביד וברגל ונכנסתי למקלחת.
מעניין למה הארי חשב שאני אצל קלייר.
אחרי כמה דקות של מקלחת יצאתי.
החלפתי לפיז׳מה ויצאתי מהמקלחת.
תליתי את המגבת בדלת של החדר שלי והלכתי לסלון,
*נקודת מבט של הארי•
אמרתי ללואי שיחכה לי מחוץ לבית הספר וכשיצאתי הוא לא היה שם. אוליביה נכנסה למכונית ונסעתי לאט כדי לראןת איפה לואי.
נסעתי וראיתי את לואי, הוא חיבק את אמבר והיא צחקה, הלוואי שאני הייתי גורם לה לצחוק.
צפרתי ולואי הודיע לי שאמבר באה איתו ללמוד למבחן אבל ידעתי שזה היה בגלל אוליביה, אני לא מאשים אותו.
הורדתי אותם והמשכתי לכיוון הבית של אמבר.
אוליביה רצתה לבוא איתי אבל אמרתי לה שעדיף ללכת להסתובב איפשהו והיא הסכימה, אני לא רוצה שהיא תהיה איתי בבית של אמבר. היא התחילה לדבר אבל לא הקשבתי לה, חשבתי כל החיוך שיש לאמבר, הוא כל כך יפה.
*נכון שזה לא נכון?* אוליביה שאלה ולא הקשבתי למה שהיא אמרה לפניה אז פשוט הסכמתי איתה והיא המשיכה לדבר.
הבטתי בשעון והיינו בחוץ שעתיים פחות חמש דקות, בקיצור שעתיים.
*אולי נחזור?* שאלתי את אוליביה והיא הנהנה.
נסענו בחזרה לבית ואמא של אמבר בירכה אותי לשלום והחזרתי לה אותו דבר.
*היי ג׳ייק* היא אמרה למייק.
*קוראים לי מייק* הוא אמר והלך.
אם זאת לא הייתה אוליביה אז הייתי עצבני עליו אבל עכשיו לא אכפת לי.
עלינו לחדר האורחים והוא שוב התחילה לדבר. הפלאפון שלי רטט ולואי ביקש ממני לקחת את אמבר מהבית שלו, כמה שמחתי!
*אתה מתכוון ללכת?* אוליביה שאלה.
*כן, הבית של לואי ממש רחוק* עניתי.
*אתה כל הזמן מסתובב סביבה, אני החברה שלך לא היא! וזה לפי מה שסיימון אמר* היא אמרה והדגישה את סיימון.
*אני אודיע לו שאני לא יכולה לבוא* מילמלתי והיא חייכה. היא המשיכה לדבר ואני רק חושב על כמה טיפש אני שאני לא הולך עכשיו אל אמבר. הפלאפון שלי רטט ולואי שלח לי שאמבר הלכה לבית של קלייר והוא יותר קרוב לפה והוא הוסיף שאני לא אדאג לה.
עברו כבר עשרים דקות ואוליביה לא מפסיקה לדבר, היא כמו רדיו.
נהיה ממש חם ולא יכולתי לצאת מהחדר כי היא הייתה באה איתי.
הורדתי את החולצה והיא המשיכה לדבר.
שמעתי דלת נסגרת והבנתי שזאת אמבר ורציתי לרדת אליה אבל אז נזכרתי שאוליביה פה. עברו עוד חמש דקות ושמעתי דפיקה בדלת, ממתי הדלת סגורה?
אמבר עמדה שם, ספוגה במים. באתי לשאול אותה למה היא רטובה אבל היא קטעה אותי והניחה את התיק על הרצפה.
תפסתי את ידה ושאלתי אותה למה היא רטובה. *יורד גשם בחוץ* היא ענתה, אני טיפש!
היא שאלה אם היא יכולה להתקלח עכשיו ושיחררתי את ידה, התנצלתי אבל היא אמרה שזאת לא אשמתי ושהיא ממילא רצתה ללכת ברגל מהבית של לואי והייתי בשוק,
שאלתי אותה אם היא הלכה ברגל מהבית של לואי והיא הנהנה. *את לא היית בבית של קלייר?* שאלתי והיא הנידה בראשה.
התנצלתי שוב ואז אוליביה קראה לי. *מישהי צריכה אותך* היא מלמלה ונכנסה למקלחת.
*הארי אני צריכה לחזור הביתה* אוליביה אמרה וכל כך שמחתי.
*אני אקפיץ אותך* אמרתי ויצאנו.
החזרתי אותה לבית שלה ונסעתי חזרה לבית של אמבר.
*אוקיי, אני אבוא מחר* שמעתי את אמבר אומרת מבעד לדלת המטבח.
מעניין למה היא צריכה ללכת מחר.
פתחתי את הדלת והיא קפצה מבהלה והרשיתי לעצמי לצחוק.
*לאן את צריכה ללכת?* שאלתי אותה.
*לבית החולים* היא ענתה ברוגע. *בית חולים??* הייתי מופתע. *תירגע, אני רק מורידה את הגבס* היא צחקה צחוק חמוד וביישני.
*את לא אמורה להיות איתו שבוע?* שאלתי.
*את הגבס ברגל אני אמורה להשאיר שבוע, לא ביד* היא ענתה. *הוו* עניתי וצפיתי בה מכינה אוכל, היא עושה הכל בעדינות.
היא סיימה להכין והלכה לסלון, היא הכינה את זה בשביל מייק.
עליתי לחדר וחייגתי ללואי, הוא חייב לי כמה הסברים.
״היי האז״ הוא ענה
״אז... אמבר הלכה לקלייר?״ שאלתי
״מה....אממ,.. כן״ הוא שיקר
״למה לא אמרת שהיא הייתה אצלך?״ לא התכוונתי להמשיל לעבוד עליו שאני לא יודע שהיא הייתב אצלו.
״כי אז היית בא ומביא איתך את אוליביה ומי לא יודע שאני שונא את אוליביה?״ הוא ענה.
״אתה מודע לזה שהיא באה לבית ספוגה במים?״ שאלתי.
״איך? היא הגיעה לשם תוך עשר דקות״ הוא ענה מבולבל. ״וממתי מגיעים לבית שלך לפה בעשר דקות?״ שאלתי
״אני לא מאמין! למה היא לא אמרה לי כלום??״ הוא שאל.
״תן לי לנחש, היא מההתחלה רצתה לבוא ברגל נכון?״ שאלתי והוא הסכים איתי.
״אתה רואה? היא לא רוצה שידאגו לה יותר מדי, בגלל זה היא לא אמרה לך״ אמרתי.
״אתה צודק, אני לא אאמין לה בפעם הבאה״ הוא אמר וצחקתי.
חזרתי לסלון וישבתי ליד מייק. *יש לי שאלה* הוא אמר וסימנתי לו להמשיך לדבר.
*אתה באמת אוהב אותה?*
רגע.. הוא מתכוון לאמבר?
*את אוליביה, אתה אוהב אותה?* הוא שאל והנדתי בראשי.
*ואת אמבר?* אני בטוח שאני נראה כמו עגבנייה. *מה....אמממ....אנייי* התחלתי לגמגם. *אני אקח את זה ככן* הוא צחק עליי. *אז למה אתה לא אומר לסיימון כלום? תשקר לו שיש לך חברה אמיתית* זה דווקא רעיון טוב.
*תגיד לו שאמבר חברה שלך בלי שהוא לא ידע שהיא לא ולאט לאט היא כן תהיה חברה שלך* אני חושב שזאת פעם ראשונה שאני מקשיב למייק עד הסוף וזה דווקא משתלם.
*זה דווקא רעיון ממש טוב* אמרתי לו.
*למה דווקא?* הוא היה מבולבל.
*תודה מייק* לא עניתי לו לשאלה ועליתי לחדר. חייגתי ללואי אבל הפלאפון שלו היה מכובה, שיט!
חזרתי לשבת ליד מייק והיה לו פרצוף חמוץ.
*זה לא דווקא רעיון טוב. זה רעיון טוב וזהו* הוא הוריד את הפרצוף החמוץ וצחקתי.
סוף סוף אני הולך להיפטר מאוליביה!!!!
כולם ביחד:
גו מייק, גו מייק, גו מייק.
אני מההתחלה אהבתי אותו, סתם שתדעו...
