Former Spoiled (hebrew)

פרק 3

הבית של ברנדון נראה גבוהה, מפחיד ומאיים קצת... ברנדון ניגש לדלת, דפק עליה.
אישה נמוכה פתחה את הדלת. היה לה שיער אדמדם אסוף בפקעת, בגדיה נראו בלויים קצת. היא חייכה לעבר ברנדון.
''ברנדי! מה שלומך מתוק שלי?''
''בסדר אמא! איך את?''
''בסדר חמוד שלי... למה אתה לא בבית הספר? אתה יודע שבקושי יש לנו כסף לממן אותו... אתה לא צריך לבזבז אותו על כלום...''
''אמא... אני חד פעמי מבריז, ו.. אני רוצה שתכירי את אנאבל. היא יכולה להישאר אצלינו לגור? היא יתומה.''
אמא שלו בחנה אותי מכף רגל ועד ראש. מבטה היה ספק מופתע ספק עוין, מה שהפתיע אותי, כי אני פעם ראשונה בחיי רואה אותה.
מבטה נחת על ידי השמאלית, עליה ישנה טבעת עתיקה, מהירושה של אמא ז''ל. לפתע היא חייכה חיוך יודע, קצת זדוני ואמרה:
''בוודאי! כנסו ילדים! אתם רוצים כוס תה?''
''תודה רבה גברת סמית...'' מילמלתי בקול חלוש.

הבית של ברנדון נראה כאילו לא סודר שנים. אני לא לגמרי בטוחה שאני רוצה להישאר כאן... בכל מקום אבק, דפים מפוזרים על השולחנות...
אני מתיישבת ליד ברנדון, על הספות המאובקות הישנות שכנראה לא נוקו שנים על גבי שנים.
''אני מצתערת על המצב בבית, פשוט מאז שאבא של ברנדון נתפס אין לנו כסף למנקה ואני בכל הזמן הפנוי בעבודה, ככה שאין למי לנקות...''
אמא של ברנדון אומרת, בזמן שהיא מכינה את התה במטבח.

בחנתי את עצמי במראה מול הספה. אולסטר גבוהה אדום, ג'ינס סקיני קרעים, סוודר סגול, שאריות של לק, לק שמזהה סם אונס, בצבע סגול תואם לסוודר, שיערי השתני אסוף בקוקו גבוהה. על ידי השמאלית יש טבעת מזהב, עם אבן. אמא נתנה לי אותה ביום בו היא ואבא מתו, כאילו היא ידעה. היא אמרה: ''לא משנה מה, אל תורידי אותה.'' ביום ההוא האבן הייתה בצבע שחור, אותו גוון כמו הגופיה, היום האבן בצבע סגול בגוון הסוודר. מה???

גברת סמית', אמא של ברנדון, העירה אותי מהרהורי. ''חמודה, אנאבל, בואי לשתות תה!'' התיישבתי ליד ברנדון, ואמא שלו התיישבה מולי.
''סליחה גברת סמית'?'' שאלתי, בתקווה שתגיד לי את שמה האישי. זה לא כל כך נוח לקרוא לאנשים בשמות כל כך ארוכים....
''תקראי לי מילאן חמודה.''
פוף....
''מילאן, באיזה טעם התה?''
שאלתי אותה, מקווה שהיא לא תבין שלא באמת היה לי מה לשאול.
''התה בטעם לימונית. אני מקווה שזה לא מפריע לך.'' הוסיפה בנימה קצת עוקצנית.
''לא לא!'' נבהלתי.
עירבבתי את התה עם הזרת שלי, לקרר אותו קצת, כי מילאן לא נתנה כפית. הוצאתי אותה מהתה, ועמדתי לשתות, עד שלפתע שמתי לב שהלק שינה את צבעו מסוגל לשחור. WTF?! עשיתי את עצמי שותה, אבל שפכתי אותו. הלק אמור לשנות צבע מתגובה עם סם אונס. היא שמה לי סם אונס?! לפתע היא תפסה את ידי. מרוב הפתעה קפצתי. היא ניסתה להוריד ממני את הטבעת, ללא הצלחה. הטבעת כאילו נדבקה לידי, מסרבת לרדת.
''מילאן?'' מלמלתי בקול רועד.
מילאן וברנדון החליפו מבטים ארוכים, עד שלבסוף ברנדון תפס בידי ומשך אותי משם. הייתי המומה, והיה נראה שמילאן מחייכת אליו, אבל כנראה דמיינתי.

''ברנדון?'' ספק שאלתי ספק אמרתי.
''אה?'' הוא שאל בעודו מתעסק עם המכונית הישנה שלו. ''כנסי.''
נכנסתי למכונית. ''מה עובר על אמא שלך?''
הוא קפא.
''אני מצתערת אם שאלתי משהו שלא הייתי אמורה...'' מלמלתי, מודעת לסבל שעובר בעיניו.
''זה בסדר...'' הוא אמר ''אני יספר לך.''