Former Spoiled (hebrew)

פרק 19

לוריין נראתה נורא. שיערה השחור היה סתור על פניה הרטובות, בגדיה היו מחוררים מעט. עורה מלא כוויות.

''מי חומצה...'' אני וג'ולייט אמרנו באותו הזמן.

''תעזרו לי....'' לוריין מלמלה חלושות ועצמה את עיניה.

''לוריין!'' ג'ולייט צעקה. ''מה לעשות?''

''אני לא יודעת!'' צעקתי, בעודי פוערת את עיני מההלם, ''את זאת שלמדה עזרה ראשונה 3 שנים!''

ג'ולייט סיפרה לי, שלפני שהיא הגיעה לפנימייה, שכבר הגיע הזמן שאני ידע את השם שלה, היא למדה 3 שנים רפואה במד''א.

''אוקי...'' היא אמרה וההתאפסה. ''צריך מחם קרים. יש פה מים קרים?''

הבטתי בעצים סביבי. עצים צורכים מים, כלומר יש מקור מים בקרבת מקום.

''אני ילך לחפש. אני יחזור בקרוב.''

אמרתי לה והלכתי לעבר העץ העבה שלוריין רצתה לטפס עליו, פוסעת מסביב לבור הענקי שאליו היא נפלה (3*3 מטרים בערך).

הגעתי לעץ, ובכוח השרירים שכיבלתי מהאימונים של ג'רום הצלחתי בקושי רב הצלחתי לעקור את אחד השורשים מהאדמה. לעקור... יותר בכיוון של למשוך, אבל עדיין. ראיתי, שההסתעפות הכללית של השורשים פונה לכיוון מסויים, אז הלכתי לשם.

הנוף שראיתי היה עוצר נשימה. אגם ענקי, בצבע כחול כהה ועמוק, סביבו עצים ירוקים. אל מרכזו היה שביל אבנים החוצה אותו עד הסוף, ובמרכז השביל היה מתקן כמו בבארות, שאיתו אפשר לשאוב מים.

הגעתי לשם בריצה קלה והוצאתי את הדלי מהמים. בתחתיתו היה פתק קטן מקופל, מוגן בלחש קסם כך, שהדיו לא יהרס מהמים.

מה שלא ידעתם, שפיזרתי כמה רמזים ביער המובילים לקרחת היער. זהו הרמז השלישי מתוך חמישה. את הרמז הבא תוכלו למצוא במקום ממנו הירח נראה קרוב מתמיד.

ברמז החמישי יהיה כתוב את מיקום הקרחת. רק לאחר מציאת הרמז החמישי ניתן להשתמש בקסם, מכיוון שהקרחת חבוייה בלחש קסם, ובשביל למצוא אותה, צריך לכשף את מיקומה, לאחר שתגיעו לשם, למרות שהמקום יהיה נראה פשוט כהמוני עצים.

לאחר שתקראו אותו, שימו אותו במקום. שהאחרים יוכלו גם לאתר אותו.

בהצלחה.

אוקי... אז מצאתי את הרמז השלישי מתוך חמישה...
קיפלתי את הפתק ושמתי אותו בכיס. אני יחזיר אותו אחרי שאני יתן לבנות לקרוא אותו.

הכנסתי את הדלי בחזרה למים והוצאתי, מלא במים.

סימנתי לעצמי את הדרך לכן, שאני לא ישכח, בענפים, ורצתי אליהן.

''איך היא?'' צעקתי אל ג'ולייט שרכנה מעל לוריין ועשתה משהו.

''יותר טוב... אני צריכה מים, מצאתי כאן עלים שירפאו אותה וקרעתי מהבגדים שלה רצועות בד שיהדקו את העלים לפצעים. אני רק צריכה לחטא את הפצעים, והדבר היחיד שאני יכולה לעשות פה בקשר לזה, זה מים. הבאת?''

הרמתי את הדלי כדי שהיא תראה והבאתי לה אותו בצעדים מהירים.

''מעולה. מאיפה זה רק?''

''אני יסביר לך אחר כך. אחרי שלוריין תתאושש.''

היא טיפלה בלוריין שגופה התפתל בכאבים על האדמה, בזמן שאני ישבתי על אבן בקרבת מקום. לבסוף קמתי אליה.

''צריכה עזרה?'' שאלתי אותה.

''תהדקי אותה לאדמה. היא לא מפסיקה לזוז.''

ג'ולייט ניגבה זיעה ממצחה וחזרה ללחוץ על פצעיה של לוריין עם העלים ורצועות הבד השחורות, בזמן שאני ניסיתי להחזיק את לוריין צמודה לאדמה. לעזעזל, היא חזקה!

''את יודעת, אם מישהו היה אומר לי שהמורה שלי לספורט היה שולח אותי ועוד 2 חברות לתחרות הישרדות, ואני אהיה חובשת, שתטפל באחת מחברותיה שכמעט טבעה במי חומצה, הייתי צוחקת.''

ג'ולייט אמרה בציניות, לאחר שנאנחה בקול, סיימה לקשור את הבד הרך סביב גופה של לוריין ועברה לפצע הבא.

''את יודעת, אם חודש שעבר היו אומרים לי שאני אהיה יתומה, בעלת כוחות קסם, נבחרת וספורטיבית, הייתי צוחקת...'' אמרתי בקול עצוב, נזכרת בזמנים שבהם הכל היה הרבה יותר פשוט...

אוך... אמא... אבא.... אף פעם לא הערכתי אותכם, תמיד קיבלתי אותכם כמשהו מובן מעיליו, ועכשיו, כשאני זקוקה לכם יותר מכל, אתם לא פה.... למה עזבתם אותי? מה? המוות היה מותר מרגש לכם, יותר רצוי לכם ממני? כן... אני יודעת שאני הייתי בת נוראית... לא יכלתם להלחם עוד קצת, להתנגד אליהם רק עוד טיפה, רק קצת...

מה אני כבר מבקשת? אותכם? במה פשעתי שנלקחתם ממני? כן... אני אמרתי את זה כבר, ואני יגיד שוב. אני בת נוראית. הייתי. אבל עדיין... זה לא כל המטרה של הורות? הבת פוגעת, וההורים סולחים... הרי אתם ההורים שלי... הייתם....

התנערתי ממחשבותי כשהרגשתי דמעה הזולגת על לחיי. מחיתי אותה במהירות, שאף אחד לא יראה.

''אנאבל, היא התעוררה.'' קולה של ג'ולייט קטע אותי, מלווה באנחות כבדות של לוריין.