My weakness (מוקפא)

פרק 13

*אביגיל*

אני נכנסת לקפיטריה כשהבנות לצדי, נשארה לנו שעה אחרונה, ואנחנו כבר מותשות.

"הזונה יושבת בשולחן שלנו." , אני שומעת את בלה צווחת ואת סוואנה מצקצקת בלשונה, "בואו נקים אותה בנות." , הן עוטות על פניהן הבעה נוקשה ומצמיתה, הן מתכוונות לרמוס אותה. אך,  בראשי צץ רעיון טוב יותר. אני עוצרת אותן בידי ואומרת, "חכו. תנו לי לדבר איתה." , הן מסתכלות עלי בחיוך רחב ועיניים בורקות, "אבי שלנו חזרה, היא הולכת להיכנס בכלבה." , מייגן אומרת בחיוך צדדי.

אני שולחת אליהן חיוך ואומרת, "דווקא חשבתי על משהו אחר." , הן מביטות בי בסקרנות וצועדות אל השולחן, אנחנו נעמדות מול השולחן הקבוע שלנו מזה כמעט שלוש שנים, מביטות בז'נבייב וחברותיה.

אנחנו צמודות אחת אל השנייה, 'מלכות השכבה', הבנות הכי נחשקות בבית ספר, זאת פעם ראשונה שמישהו מעז לנסות לערער את מעמדנו. חברותיה של ז'נבייב מסתכלות עלינו בחשש, הן מפחדות. טוב מאוד, הגיע הזמן להחזיר אלינו את השליטה.

אני נועצת את מבטי ברות, מעבירה את עיני על גופה ואומרת באיטיות, "היי רות, אהבתי את הג'ינס, דרך אגב, אני מקווה שהצלחת להיפטר, " אני צוחקת בהטעמה, "את יודעת ממה. רות, אני אומרת לך בתור בחורה אל בחורה, את חייבת לבדוק עם מי את קופצת למיטה, אחרת אי אפשר לדעת אם הוא נקי או לא. אני ממליצה לך להשתמש בהרבה סבון ואל תתביישי ללכת לרופא, אני מניחה שזה נפוץ להידבק במחלות מין בגיל שלנו.", רות מתנשפת בחדות ושאר הבנות צוחקות ומגחכות עליה, ממש חברות נאמנות יש לה.

ז'נבייב נועצת בי את עיניה, הלסת שלה הדוקה, ועיניה הכחולות קרות כקרח. היא מנסה להבין מה אני עושה. אני מעבירה את מבטי אל שאר חברותיה ואומרת בזריזות, "קדימה, לקום." , הן מביטות בי בבהלה וקמות במהירות, רות שולחת אלי מבט מצמית ומתנגשת בכתפי. אני משפשפת בכתפי ואומרת בקול רם, "אל תגעי בי עד שלא תיפטרי מהעגבת, מסריחה אחת." , היא פוערת את עיניה ולחייה מסמיקות אל מול מבטיהם של שאר הילדים שבקפיטריה, לוקח להם בדיוק דקה לעכל את מה שאמרתי ולפרוץ בצחוק. היא יוצאת בעיכוס ישבן ובאנחה דרמטית.

אני מסתובבת בחזרה אל השולחן שלי ומוצאת את עצמי מביטה בעיניה הזורחות של ז'נבייב, "אביגיל, מתוקה, עכשיו שהברחת את החברות שלי, אני מניחה שאני חייבת להזמין אתכן לשבת איתי." , היא מעבירה את מבטה בביקורתיות עלי ועל חברותיי, "לפחות עד שטיילור יבוא יארח לי חברה." , מבטה נעוץ במבטי, הבעת ניצחון מרוחה על פניה הזחיחות, בחיי, הבחורה נחש. אני מגחכת ואומרת, "טיילור? , אותו טיילור שאמרת ששכב איתך, ואני מצוטטת, "ממש לא הצליח להוריד את הידיים שלו ממך" ?" , מבטה מתקשח באחת והיא אומרת בשקט,

"כן בדיוק, אנחנו מדברות על אותו טיילור. אותו טיילור שהיה אצלי אתמול בערב ואמר לי כמה הוא אוהב אותי, ושהוא רק משתעשע איתך." , היא מביטה בציפורניה ביהירות, "לא באמת האמנת שהוא ירצה מישהי המונית וממוצעת כמוך, נכון?" , היא אומרת ועיניה הרעות נעוצות בי. אני מטה את ראשי ומחייכת אליה חיוך רחב. הכלבה הפילה את עצמה בפח, ואני לא הייתי צריכה לעשות כלום.

טיילור עומד מאחוריה כשהבעה איומה על פניו, עכשיו, אני בטוחה שהוא יאמין לי ולא רק ירצה.

אני נאנחת בכבדות ואומרת, "אני מניחה שאת לא צריכה אותנו יותר." , היא מביטה בי בגבות מכווצות, לא מבינה על מה אני מדברת, אני מסלסלת קצוות שיער ומסבירה את עצמי,

"עכשיו, כשטיילור פה כדי לארח לך חברה." , אני נועצת את מבטי בטיילור ומחייכת אליו, עיניו נעוצות בגב של ז'נבייב, הוא פותח את פיו ואומר בקול שקט, "ז'נבייב." , היא מסתובבת לאיטה, בולעת רוק בכוח, סוף סוף הבחורה מראה סימן של חולשה, שיזדיין הסימן, היא פאקינג מפוחדת.

טיילור מעביר את ידו בשיערו, סימן שמעיד על כך שהוא עצבני, פניו נוקשות ומבטו גורם לשיער הדק שעל עורפי לסמור, מזל שהוא לא מפנה את המבט הזה אלי.

ז'נבייב נושמת בקולניות ואומרת, "טיילור, יקירי. לא ראיתי שאתה כאן." , סוואנה צוחקת בחדות ואומרת, "בחורה, תשמרי על טיפת הכבוד העצמי שנותרה לך." , ז'נבייב מיישרת את גבה ואומרת, "תשתקי , כלבה." , מייגן מתכוונת להתפרץ עליה, אך טיילור עוצר אותה בפראות, "תשתקי את, ז'נבייב. .קומי, אנחנו צריכים לדבר."  , עיניו כה להוטות, שנדמה שהן יכולות לפעור חור בפניה של הכלבה. היא מהנהנת בראשה ומסיתה את שיערה אל מעבר לכתפה, היא מודעת לזה שהוא שמע את כל השקרים שלה. היא נעמדת והולכת באיטיות אל כיוון היציאה, טיילור מלפניה, מזרז אותה בגסות, "יותר מהר. " , הוא נובח עליה. בחיי, שלרגע אני מרחמת עליה. לא, בעצם אני לא.

אני נאנחת באושר ורוממות רוח, "קדימה בנות, בואו נישב במקומנו." , אני אומרת בקול רם, מבהירה לכולם שזה המקום שלנו ותמיד יהיה עד שנחליט אחרת. אנחנו מתיישבות כשסווי לידי ובלה ומייגן מולנו, הסדר חזר. מייגן צוחקת ואומרת בקול רם, "לעזאזל, אבי, הכנסת לה. מאיפה ידעת שהזונה נדבקה?" , אני מרגישה את המבטים של שאר חברותיי והילדים שיושבים קרוב אלינו נעוצים בי, הם מחכים לשמוע את מוצא פי. אני מעבירה את הפוני שלי לצד ההפוך ומשחקת בו בנונשלנטיות, "כולנו יודעים שהיא שכבה עם אליאן דורקס בחודש שעבר, וכולנו יודעים, " אני מגבירה את קולי, "שאליאן סובל מעגבת קשה." , אני מגחכת למראה חברותיי פוקעות בצחוק. בלה מניחה את ידה על ידי ואומרת, "אני אוהבת אותנו." , אנחנו מסתכלות אחת על השנייה ואומרות ביחד, "בואו נבריז ונלך לקניון." , אנחנו צוחקות ומחייכות אחת אל השנייה. אנחנו מחליטות לוותר על הארוחה שלנו ולאכול בקניון אחרי מבצע חיסול רציני של בגדי מעצבים. אנחנו קמות ביחד וצועדות אל כיוון החניון כשידינו משולבות אחת בשל השנייה, אנחנו שורה ארוכה של ביטחון עצמי שופע וזוהר. הכל חוזר לקדמותו. אנחנו יוצאות אל החניון ונעמדות מול הג'יפ של סוואנה, אני שומעת את סוואנה צווחת, ומורידה את מבטי אל הגלגלים, הם נוקבו לגמרי ואין בהם אוויר. על השמשה הקדמית כתוב בטוש שחור, "זונה שחורה." , אני פוערת את עיני בהלם, לכל הרוחות המזדיינות, מה לעזאזל, קורה פה??