My weakness (מוקפא)

פרק 12

*אביגיל*

לא. זה מה שהיא אמרה, לא. אני מרגישה את הכעס והעלבון מטפטפים בגופי, גורמים לי לנשום אוויר במהירות. היא אמרה לא.

אני מביטה בחוסר אמון בטלפון של טיילור, מתקשה להאמין שהייתי כזאת פתיה, זה היה מובן מאליו שהיא לא תודה שהיא אמרה שהם שכבו. כלבה. אני מרימה את מבטי אל טיילור ומנסה לפענח את מבטו, הוא מביט בי במבט לא מוסבר. הוא מוריד את מבטו לטלפון ואומר בשקט, "אני אחזור אליך, ז'נבייב." , לעזאזל, זה נשמע כאילו הוא מאמין לה. לא שאכפת לי. על מי אני עובדת, ברור שאכפת לי. הוא מרים את מבטו אלי ונועץ את עיניו בעיני. עיניו התכולות מעוררות בי אי נוחות ולחץ.

וגם עוד כמה רגשות..

אני מטה את ראשי הצידה, מעמידה פני אדישה, "אז בנוסף לעובדה שהיא כלבה היא גם שקרנית.", אני אומרת בתמציות.

הוא ממשיך לנעוץ את מבטו האפור בי, מאלץ אותי ליישר אליו את מבטי, "תפסיק להסתכל עליי ככה.", אני אומרת בקטנוניות.

הוא נושם אוויר בכבדות ואומר, "מישהי ממכן משקרת. ז'נבייב שאני מכיר לא תשקר לי." , ליבי צונח, נהיה כבד בחזי. הוא באמת מאמין לה. אני משלבת את רגליי זה על זו ומביטה בו בארסיות, "יש שתי אפשרויות-

האפשרות הראשונה היא שהז'נבייב שהכרת השתנתה, אבל, אני אחת שמאמינה שאנשים לא יכולים להשתנות, הם רק מתגלים.

והאפשרות השנייה, והיותר הגיונית לדעתי, היא שכנראה לא הכרת אותה, לא באמת." , אני אומרת בקול חזק ויציב, מכינה את עצמי למתקפה מצדו, הרי, מי אני שאדבר ככה על האהובה שלו? , הוא מתקרב אלי, גורם לי לבלוע רוק בכוח, מה הוא מנסה להשיג בזה שהוא מלחיץ אותי ככה? , הוא מעביר את ידו בשיערו השחור ומקלל חרישית, "לעזאזל, אביגיל. אני רוצה להאמין לך, בחיי, שאני רוצה להאמין לך." , הוא אומר בנימת קול צדקנית. לכל הרוחות המזדיינות, מי הוא חושב שהוא? , שמוק!

אני מיישרת את גבי ומנפחת אל לחיי באוויר, "אתה רוצה להאמין לי? , אתה רוצה לדעת לאן אתה יכול לדחוף את הרצון שלך?" , אני צועקת בעצבים, מתעלמת ממבטו ההמום שנעוץ בי, הוא לא מבין מאיפה ההתפרצות הזאת הגיעה. אני מצמצמת את עיני ואומרת בקול מתון יותר, "אני אגיד לך לאן אתה יכול לדחוף את הרצון שלך, לתחת! , ועל הדרך תעיף אותו מהבית שלי, ואיך לעזאזל נכנסת?! " , העצבים בוערים בעורקיי, לעזאזל, זה מרגיש כל כך טוב! , ההלם שלו מתחלף בכעס ועוד כמה רגשות, "אביגיל, תדברי יפה. אני לא אוהב שאת מדברת אלי מלוכלך, זה גורם לי לרצות לעשות כל מיני דברים." , הוא מסנן. אני משתהה, חושבת מה לומר, אבל כמו תמיד, הפה שלי לא מחכה לפקודה מהמוח, "אז תעשה אותם, אתה לא מפחיד אותי." , אני פולטת, מפתיעה את שנינו.

למה אמרתי את זה?

לפתע טיילור קם ממקום מושבו במהירות ומתנגש בי, משכיב אותי על הספה כשהוא שוכב מעליי, "תזכרי שאת זאת שביקשת את זה. " , הוא אומר בתשוקה, עיניו ממיסות אותי לגמרי. ואו, הוא לוהט! , לא, אביגיל, תשתלטי על עצמך! , הוא שמוק, את לא רוצה אותו, לפני פחות משעה היית עם סיימון. לעזאזל, אפילו על עצמי אני לא מצליחה לעבוד. אני מושכת את פניו אלי ומטיחה את פי על פיו, הוא נוהם אל תוך פי, שפתיו מפרידות את שפתיי בכוח, לשונו נדחפת אל תוך פי. לשוננו מתערבבות אחת בשנייה, יוצרות כוך היתוך מושלם ולוהט בתוך הפיות שלנו, לעזאזל חם כאן.