ישבתי על אדן החלון מביטה בשמי הלילה ונאנחתי לא מצליחה לחסום את הצעקות מלמטה ״אני לא מאמינה שיש לך את החוצפה להאשים אותי!!!״ ״אולי תירגעי כבר?! את תמיד מגזימה!״ ״מגזימה?! מגזימה חתיכת.....״ כיסיתי את האוזניים שלי לא רוצה להמשיך לשמוע.
המריבות האלו נמשכות מאז שאני זוכרת את עצמי, ותמיד זה אותו דבר: אבא שלי מפשל, אמא שלי מתעצבנת, הם צועקים רבים, שותקים ולבסוף משלימים. אוי כמה אני שונאת את המעגל הזה שהתחיל בגלל טעות אחת שאבא שלי עשה לפני 20 שנה.
הוא בגד באמא שלי והיא סלחה לו בשבילנו, ״עבור הילדים״ היא תמיד אומרת אבל האמת? אני הייתי מעדיפה אם הם פשוט היו מתגרשים, אז הכול היה הרבה יותר קל, אז לא הייתי מפחדת לאהוב מפחדת שאני אפגע במישהו או אפגע על ידי מישהו.
נאנחתי מרגישה את הדמעות זורמות בחופשיות על הלחיים, למדתי לפני הרבה זמן שברגעים כאלה כדאי לי פשוט לעזוב, לברוח ולמצוא מקלט אבל המקלט שלי לא היה בבית היום. ג׳ון הוא החבר הכי טוב שלי, אנחנו מכירים מגיל חמש והוא יודע הכול עליי ואני מתכוונת הכול! אפילו על הרגשות שיש לי כלפיו אבל זה נושא אסור, הוא לא מדבר על זה וגם אני לא.
הטלפון שלי רטט ואני הבטתי בו מחייכת בעצב שראיתי שהשם שלו מהבהב על המסך ״נזק מה עושה?״ חייכתי לעצמי מהכינוי שהוא הדביק לי, לא משנה איפה אני אני תמיד אמצא משהו לשבור או ליפול בגללו ״שומעת מוסיקה ואתה?״ לא שנייה אחרי זה הוא ענה לי חזרה ״במסיבה עם חברים, מה את שומעת?״ עניתי מבלי לחשוב, אף פעם לא סיננתי את התשובות שלי שדיברתי עם ג׳ון. ״little toy gun". ״הם רבים שוב?״ הבטתי בהודעה וניערתי את ראשי. כמובן שהוא יודע, הוא תמיד יודע.
״כן״ ״אני אצלך עוד חמש דקות״ ״לא!!! שלא תעז תשאר ותבלה עם החברים שלך אני חושבת שהם לקראת סיום״ ״שקט! אני בדרך תפתחי את החלון״ נאנחתי ועושה כמו שהורו לי.
אחרי חמש דקות ג׳ון עשה את דרכו מבעד לחלון שלי ושהוא ראה את העיניים הנפוחות והאדומות שלי הוא מהר לידי מושך אותי לחיבוק ״הוא עזב, הלך למלון, הוא כבר לא טורח להאבק״ מלמלתי מסבירה את השקט ששרר בבית שלי והאחיזה שלו עליי רק התחזקה.
״ששש זה בסדר״ אחזתי בחולצה שלו כול כך חזק שלשנייה חששתי שאקרע אותה ״איך זה בסדר ג׳ון?! ממתי זה בסדר להגיד דברים כול כך איומים לאדם שאתה אמור לאהוב?!״ הוא נאנח ״לכול אדם יש דרך משלו להתמודד עם אהבה״ הרמתי מעט את ראשי מביטה בעיניים ירוקות מהפנטות ״אם זה מה שהאהבה עושה לשני אנשים אני לעולם לא רוצה לאהוב״ לחשתי מניחה להצהרה שלי לעמוד בנינו.
״אל תגידי את זה קייט״ ״למה לא? זאת האמת״ הוא הושיט יד גדולה מנגב את הדמעות ומלטף את פני בעדינות ״זה לא האמת כי את כן אוהבת, את אוהבת את ההורים שלך, את החברות שלך...״ נשכתי את השפה שלי מבינה שהוא צודק ״אז אני לא רוצה להתאהב״ משהו חלף בעיניים שלו פחד?
YOU ARE READING
קטעים קצרים
Short Storyהיי אז זה בעיקר יהיה רצף של קטעים קצרים לא יהיה שום קשר בין קטע אחד לשני ואני מאוד מקווה שתהנו מזה :)
