לאן הגענו? למה הפכנו אם היום לומר את המילה רצח נהיה חלק מהשגרה שלנו, לפתוח עיתון ולקרוא על ילדה בת 13 שהתאבדה, לקרוא על נערה בת 21 שרק הלכה ברחוב ונדקרה למוות.
לפני כמה דקות ראיתי סרטון של ילד קטן שואל את אמא שלו אם זה בטוח לצאת לרחוב ושום דבר לא שבר לי את הלב כמו המבט המפוחד שלו. איפה הימים שילדים לא היו צריכים לפחד לצאת לרחוב? איפה הימים שהדאגה הכי גדולה שלהם הייתה במה לשחק עכשיו?
החברה כולה איבדה צלם אנוש, אנשים מעודדים מוות, מצדיקים רצח המבוגרים רבים בינהם בזמן שהילדים מקשיבים והנה יש לי משהו קטן לגלות לכם: הילדים אומנם לא מבינים הכול אבל הם כן יודעים משהו אחד המבוגרים מפחדים.
אותם מבוגרים שאמורים להגן עליהם מפחדים אז שהם לא יפחדו? התמימות מזמן נעלמה, אבל אני חשבתי, קיוותי שיקח יותר זמן בשביל הפחד לחלחל אבל כמה שטעיתי.
היום במקום ללכת ברחוב ולהינות מהרעש של האנשים, מהצחוק שנשמע מהבתים אני עומדת על משמר מנסה לזהות רעש מוזר, לא במקום. היום במקום לדאוג שאגיע בזמן לתחנת האוטובוס אני דואגת אם אני אזכה לרדת מהאוטובוס, במקום להינות מהיופי הפשוט של הסביבה שלי אני מתוחה.
ידיד שלח לי תמונה של חולצה עם הכתובת ״העיקר לקום בבוקר כול השאר זה בונוס״ הוא חשב שזה מצחיק וכמובן שגם אני צחקתי איתו אבל אחרי שהיה לי זמן באמת לחשוב על המשפט הזה הבנתי כמה זה עצוב.
פעם הדבר העיקרי בחיים היה לנצל כול רגע ורגע, לחקור, ללמוד, לחוות היום? היום זה לשרוד עד כמה שזה נשמע אבסורדי זה נהיה המציאות שלנו וזה עצוב.
עצוב שהתמימות נעלמה, עצוב שכבר אין אמון בין אנשים, עצוב שהיום מוות זה חלק משגרת היום יום שלנו. פעם לא פחדתי ללכת ברחוב לבד היום? היום אני מביטה לאחור על כול צליל קטן, בודקת מי נמצא לידי ולא מצליחה לנתק את היד שלי מהטלפון רק מהמחשבה שאני יודעת שאמא שלי תשתגע אם יקרה לי משהו.
אז כן אומנם החברה שלנו התפתחה, הטכנולוגיה שלנו הגיע לגבולות חדשים ואפילו פרצה אותם אבל מה אם האנושות? צלם האנוש? הם כמעט ונעלמו וזה התפקיד שלנו להחזיר אותם. כול אחד יכול להגיד ״מה כבר אני יכול לעשות?״ אז אני אגיד לכם, אנחנו צריכים ללמוד לראות את היופי בעולם, את הטוב, לקבל גם את השוני בחברה ולגנות כול מעשה של זוועה ואולי נעשה שינוי גם השינוי הכי קטן שיש יש לו משמעות.
אני באמת מקווה שיום יבוא וברגע שנפתח עיתון או נדליק את הטלוויזיה הכותרות לא יבשרו על מוות של אדם, נער, ילד שהחיים נגזלו ממנו ושנשאר אחריו רק געגוע ועצב.
בנות אני ממש מצטערת, בזמן האחרון הקטעים הקצרים שלי ממש עצובים אבל זה מה שאני מרגישה מקווה שבקרוב משהו טוב יקרה ואזכה לעלות קטע שמח אוהבת ❤️
YOU ARE READING
קטעים קצרים
Short Storyהיי אז זה בעיקר יהיה רצף של קטעים קצרים לא יהיה שום קשר בין קטע אחד לשני ואני מאוד מקווה שתהנו מזה :)
