קטעים קצרים

מילים

."את עוד ילדה, את לא יודעת מה זה באמת משבר", "זה סתם מרד נעורים" "את תתבגרי ותביני מה זה באמת בעיות".

הם חוזרים ואומרים לי את זה שוב ושוב מביטים בי עם מבט של התנשאות, הרי אני פשוט ילדה קטנה מה אני יודעת מה החיים? מה אני יודעת על הקושי? בטח הצרה הכי גדולה שלי היא מה אלבש מחר לבית ספר נכון? הרי אני חלולה שיודעת להתמקד רק בדבר אחד.

אתם טועים. אלוהים כמה שאני רוצה לצעוק לכול העולם שישמע, אתם טועים! אני אומנם קטנה אבל הבעיות שלי הן לא קטנות, המשברים שלי הם לא חסרי משמעות, ואם אני סוף,סוף נעמדת על שלי זה לא מרד נעורים.

נכון אני בת 17 ונכון אני לא צריכה לגדל ילדים ולא צריכה לדאוג לבית אבל אין לכם מושג, אין לכם מושג עד כמה אכזר העולם של הילדים. אתם מדברים על מלחמות, ופיגועים שכול העולם מזועזע מהם ואני? אני חושבת על הריב שהיה לחברה שלי שלשום עם אחת מהבנות בכיתה.

למה אני חושבת על זה? למה אני מתעסקת במשהו כול כך פעוט כמו מריבה בין ילדים, "זה יעבור" אמא שלי אמרה אבל היא לא יודעת שהזמנים השתנו. היום זה לא כמו בזמן שלה, היום כבר לא פותרים את זה בנינו אלא פותרים את זה באמצעות האינטרנט.

בשנייה אחת, במילה אחת, בפוסט אחת אותה ילדה מקובלת יכולה להרוס לה את החיים, יכולה לגרום לה לשנוא את עצמה. הרי שמעתי כול כך הרבה סיפורים על נערים שפשוט ויתרו על הכול בגלל מילה אחת נבזית שהתגלגלה לשתי מילים ומשם להתקפה בלתי פוסקת של מילים רעות.

אתם המבוגרים כול כך בטוחים שחיי היום יום שלנו פשוטים, שילדים יהיו ילדים אבל אתם לא יודעים שהחוקים מזמן השתנו.

ילדים יכולים להיות כול כך אכזריים, כול כך מהירים לשפוט ולפעול מבלי לעצור שנייה ולחשוב מה יקרה אם אעלה את זה? הרי ברגע שזה באינטרנט אי אפשר למחוק את זה! זה שם לתמיד.

אז כן, אני ילדה וכן יש כול כך הרבה דברים איומים בעולם אבל יש גם כול כך הרבה דברים איומים בעולם "הקטן" שלנו. אז בפעם הבא שאתם מביטים בי עם המבט הזה שאומר "את עוד תגדלי" תחשבו מה זה להסתכל על העולם מהעיניים שלי, איך העולם שלכם הגדול נראה ענק בעיניי ואיך הצרות שבעינכם נראות פעוטות הם מכלות ומאיימות להשתלט על כולי.

ואתם, הילדים שמאחורי המקלדת, תחשבו פעמיים לפני שאתם מעלים משהו, כי ברגע שזה ברשת זה לא יעלם. לא משנה מה, תמיד תעצרו, תחשבו, מה יקרה אם אעלה את זה? או מה יקרה אם פשוט אשתף? זה בטח בסדר הרי לא אני כתבתי את זה נכון?

לא נכון, יש משפט שמכיתה א' מאכילים אותי בו שוב ושוב ועד לפני כמה שנים לא הבנתי עד כמה הוא נכון, "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך" בהתחלה חשבתי שזה סתם משפט שאומרים לנו כמו "אם לא תגמור לאכול יבוא השוטר" אבל טעיתי, היום אני יודעת כמה טעיתי.

המשפט הזה בא לחנך אותנו, הוא בא להזהיר, תזכרו שלכול דבר יש שני צדדים ושלרוב מה שאתה עושה יחזור אלייך. אז בפעם הבא שאתם רואים מישהו לבד, או פוסט מעליב אל תתעלמו, כי אולי בעינכם זה כלום אבל בעיניו? בעיניו זה מנהרה חשוכה והוא לא מצליח לראות את האור בקצה.