״בוקר טוב.״ לורן קופצת במדרגות, שמחה יותר מתמיד, שאחריה אדם.
הכדור בידי כמעט ומחליק אך אני מחזקת את אחיזתי בו ומביטה בלורן שככל הנראה לא הבחינה בו.
אני פשוט מאוד, זורקת עליה את הכדור, אך היא תופסת אותו שניה מהפנים שלה ומביטה בי עצבנית.
אני מתקדמת אליה וחוטפת את הכדור, זורקת אותו שוב, ושוב היא תופסת אותו.
אני מתחילה להתעצבן ולקלל את העולם כשאני לוקחת את הכרית שהייתה בספה וזורקת על לורן שהספיקה להתחמק בזמן.
״מה יש לך? תפסיקי!״ לורן צועקת בהתחננות אך אני ממשיכה וזורקת עליה עוד אחת מהכריות שהיו על הספה, היא מתחמקת!
״זה מספיק, תפסיקי,״ אני שומעת את רידיאן לוחש באוזני.
אני מהנהנת וממשיכה לעמוד קפואה מול לורן שמתבוננת בי כמו על מטורפת, גורמת לזרמים בגופי.
ההבנה מתחילה להיכנס לי לראש ואני צועדת לאחור ונתקלת בחזהו של רידיאן.
״לא.. לא!״ אני ממלמלת ודוחפת את רידיאן, רצה אל הדלת שהדמעות כבר מצאו את מקומן.
אני ממשיכה לבכות גם כשאני דוחפת את השער שמוביל לביתו של אדם ורצה אל הספסל בצד השני של הכביש.
הדמעות פשוט נוזלות ואני לא יכולה להאמין, אני הולכת לאבד את החברה הכי טובה שלי.
״נואר!״ אני שומעת את רידיאן צועק את שמי, לא מבחין בי.
כמה דקות שאני לא עונה והדמעות עדיין זולגות, רידיאן מבחין בי ומתיישב על ידי, עוטף אותי בחיבוק ונותן לי להרטיב את חולצתו שהספיק ללבוש.
״אני לא אתן לחברה הכי טובה שלי למות,״ אני ממלמלת והדמעות ככר מטשטשות את ריאתי.
״גם אני לא, נחשוב על משהו אחר,״ הוא אומר, גורם לתקווה לפרוח בליבי ולחיוך קטן לעלות על פניי.
״איך נספר לה ולאדם?״ אני שואלת כשידו מלטת את גבי וגורמת לי לרעוד.
״לאדם? למה שנספר לו?״ רידיאן תוהה ואני מעוניינת לבעוט לו בפרצוף על חוסר ההבנה.
״נמחק לו כל זיכרון שקשור אליה,״ הוא אומר וגורם לעיניי להיפתח בהלם ואני חובטת בכתפו.
״אנחנו מספרים לשניהם, וכדאי שתהיה לך תוכנית, אני לא אתן להם לקחת אותה,״ אני אומרת ומרימה את ראשי, במטרה להסתכל על רידיאן.
YOU ARE READING
The black wolf in the family
Fantasyכבר שנה שנואר גרה במימד של האנושיים, לאחר שהוגלתה מהמימד שלה עקב אי שייכות. ואז מגיע האחד שיוכל להחזיר אותה אל המימד שלה, האם היא תסכים למה שתגלה? •••גמור••• © כל הזכויות שמורות לי.
