אני זורקת את המזוודה בחדר האורחים, בעוד רידיאן עושה את אותו הדבר, רק בחדר ליד.
אני לא מספיקה לפתוח את המזוודה כשלורן צועקת בשמנו מהסלון ומבקשת שנרד, מלווה בתירוץ של ״יש לי דבר חשוב להגיד לכם״.
אני נאנחת בעצבים. עם הילדה הזאת, אף פעם לא יהיה לך שקט.
אני יורדת במדרגות בדילוגים כשעיניי על המדרגות ואני כמעט נתקלת ברידיאן אך אני מספיקה לעצור את עצמי לפני כן.
״את ממש מגושמת בזמן האחרון,״ הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי, עוקפת אותו ולאחר כמה שניות מתיישבת על הספה כשרידיאן על ידי.
״מה יש לכם לספר לנו?״
״אתם יושבים?״ שואלת לורן בהתרגשות ואני מגלגלת את עיניי.
היא עושה את זה בכל פעם מחדש, מתנהגת כמו ילדה קטנה שמתרגשת מכל דבר קטן שקורה וזז ועדיין, אנחנו אוהבים אותה.
״ידעתם שלאדם בעלי, יש בריכה בבית?״
אני מהנהנת ומבחינה במבט המבולבל של לורן אך גם בחיוך המשוגע שלה.
״זה הדבר החשוב?״ רידיאן שואל ואני מחניקה ציחקוק לנוכח האדישות שלו.
״אתם כאלה רעים,״ היא מודיעה ומפנה את גבה אלינו בעוד אדם בוהה בה כמו מטרידן.
״אז הולכים לבריכה?״ אני שואלת, מנסה לגרום לה להרגיש טוב יותר, לורן ידועה בתור ילדה מאוד רגישה.
״כן,״ היא אומרת בקול שקט אך היה אפשר לשמוע את השמחה בקולה ואת החיוך שעלה על פניה.
אני עולה לחדר כשלורן עוקבת אחריי וסוגרת את הדלת ברגע שנכנסנו.
היא מחטטת במזוודה שלי ולא מבחינה בבגד ים.
״למה לא הבאת איתך בגד ים?״ היא שואלת ביאוש.
״לא ידעתי שניכנס לבריכה,״ אני עונה לה והיא מהנהנת, מבינה שהייתה צריכה להודיע לפני כן.
״אני אלך להביא לך, אל תזוזי!״ היא כמעט וצועקת עליי אך עם חיוך, מה שגורם לחיוך משלי לעלות והיא יוצאת דרך הדלת.
עוברות כמה דקות שבזמן הזה אני מספיקה לעצום את עיניי עד שהיא מגיעה וטורקת את הדלת אחריה.
״תמדדי!״ היא מצווה עליי ואני מבחינה שהיא הביאה לי בגד ים רגיל ושחור, היא יודעת שאני הכי אוהבת את הפשוטים ובחיים לא הסכים ללבוש אחרים.
YOU ARE READING
The black wolf in the family
Fantasyכבר שנה שנואר גרה במימד של האנושיים, לאחר שהוגלתה מהמימד שלה עקב אי שייכות. ואז מגיע האחד שיוכל להחזיר אותה אל המימד שלה, האם היא תסכים למה שתגלה? •••גמור••• © כל הזכויות שמורות לי.
