" זאת לא אשמתו , גל היה שיכור ולא פיקח כדי להחזיר אותי דן עשה לי רק טובה זאת לא אשמתו" הגנתי עליו, עוד פעם התעורר בי היצר הזה לשמור עליו, להגן עליו , להיות איתו, לא לאבד אותו, היצר הזה שגורם לנפש שלי להשתוקק להיות איתו כל הזמן.
" רק אל תפגע בה" אמר אבי ונכנס לטנדר ," בחיים לא" דן אמר ונכנסנו אחריו, הגענו לרחוב שלדן : "נראה אותך מחר?" שאלתי אותו כשירד מהטנדר ונכנס לביתו ,"את מתכוונת בעוד שעתיים?" הסתכלתי על השעון סעמק אין לי זמן לישון, להתארגן להכין אוכל ולא נדבר על לתפוס את האוטובוס הראשון, איך אני הולכת להעביר את היום הזה רק אלוקים יודע.
השיעור הראשון עבר בהצלחה ,אך המשך היום זחל בקושי זז רק חיכתי להגיע הביתה ולשקוע בשינה עמוקה, השיעור האחרון סופסוף הגיע השיעור של גברת קאופמן, לא החזקתי מעמד והנחתי את הראש על השולחן מיקדתי את מבטי בדן שישן על שולחנו מאחור ומבלי לשים לב שקעתי בשינה, הייתי גמורה מעייפות. התעוררתי בבהלה כשדן נועץ בי את מבטו, "מה אתה עושה פה? איפה כולם? למה לא הלכת הביתה?" שאלתי אותו בנשימה אחת.
"השיעור נגמר לפני חצי שעה כולם הלכו כבר הביתה" אמר
"אז מה אתה עושה פה?" שאלתי מבולבלת.
" כפי שאת יודעת לא הספקתי להחזיר את הרכב, אני דיי שונא אוטובוסים ואבא שלך איזה גבר הוא! הציע לי טרמפ הביתה בהפסקה" אמר והתעסק בפלאפון שלו.
"למה לא תיקח מונית או שתקרא לאחד האנשים שלך שיקחו אותך הביתה?" אמרתי בקול גבוהה
"כבר נתתי את המילה שלי לאבא שלך ומילה שלי זו מילה, אמרתי שאני יבוא אז אני יבוא אתו" אמר , הסתכלתי עליו והתחננתי לאלוהים שיתן לי אפשרות לקרוא מחשבות אם הוא רוצה להשאיר אותי שפויה בחיים האלה כי חוסר המודעות הזאת מחרפנת אותי. אבא שלי קטע את השיחה שנכנס:" לחכות לכם בטנדר?" ," לא אנחנו באים" אמרנו במקביל חייכנו.
נכנסנו לטנדר ושמענו איזה אישה מוזרה ששרה את אותיות האלף בית וסימנתי לאבי שיסגור את הרדיו איזה בושות!
"למה אני אוהב לשמוע את וקטוריה חנה" אמר דן בהתבאסות. לא עצרתי את עצמי ופשוט התגלגלתי מצחוק במושב האחורי לא שלטתי בעצמי ,בחיי זו תגלית מצחיקה.
" סוף סוף מישהו מבין במוזיקה , ברוך הבא למשפחה!" אמר אבי בהתלהבות , צחקנו כל הנסיעה שנכנסנו לרחוב של דן התבאסתי שהוא צריך לרדת רציתי להמשיך לנסוע איתו עד אילת להיות איתו לא משנה איפה פשוט להיות לצידו.
"אז מה?" שאל אבי בנסיעה לדירה
"מה?" שאלתי בנונשלנטיות כדי שהחקירה תגמר כאן ועכשיו. הוא הסתכל עליי במבט החוקר שלו שמוציא ממני את כל האמת.
"זה לא מה שאתה חושב ת'אמת הוא שונא אותי ואני דיי ..."
"מחבבת אותו" המשיך אבי את המשפט.
"לא חושבת, לא יודעת, רגע מה? איך אתה יודע?" שאלתי בתמיהה.
חיוכו התרחב:" אם הבת שלי מדברת עם האבא הזקן שלה סימן שהיא אובדת עצות הא? וראיתי איך הסתכלת עליו, לא נולדתי אתמול"
"איך אתה תמיד מבין אותי?" חייכתי לעברו, " מה עם אימא שלך הרבה זמן לא דיברתן" אמר בקול חלוש.
השאלה הזאת החזירה אותי לתקופה שהייתי מגיעה כל יום לבית ריק ,חיכיתי לרגע הזה שאימא שלי תחזור מהעבודה תחליף איתי מילה או שתיים וגם שהיא חזרה היא לא חזרה היא הייתה משועבדת לפלאפון ולא התייחסה אליי המחשבות התבלגנו לי בראש וחשבתי על זה ,שבועיים לא דיברתי עם אימא שלי אומנם היא פגעה בי אבל עדיין היא אימא שלי אולי אני צריכה להתקשר.
הגעתי לדירה גמורה מעייפות החזקתי את הפאלפון חזק בניסיון לא להטיח אותו על הרצפה, תוותרי על האגו, תבקשי ממנה סליחה, היא אמא שלך עשיתי לעצמי איזה דיאלוג בראש מה אני אמור להגיד לה לנסות לפייס את המצב.
חייגתי:"הלו" הקול של אמא שלי בקע מהצד השני של הפלאפון. רציתי לנתק את השיחה .
"היי זאת אני, הרבה זמן לא דיברנו"אמרתי.
" מה את רוצה לא טוב לך ברעננה?" אמרה בקול פגוע.
" טוב לי מאוד, הכרתי פה חברים והעיר יפה יש איפה להסתובב ויש גם קניון" אמרתי
" יופי משהו דחוף כי אני עסוקה" אמרה, איך היא יכולה להיות כול כך קרירה אליי אני הבת שלה!
"התקשרתי כדי לנסות לתקן את המצב, כואב לי שאנחנו ככה מרוחקות" אמרתי וחשבתי על כל הפעמים שקראתי לה משוגעת והצטערתי על כך.
"גם אני לא הייתי בסדר, בואי נגיד שאנחנו שוות עכשיו?" אמרה בהבנה, זאת אחת השיחות הארוכות שניהלנו.
" תקופת החגים מתקרבת חשבתי אולי נעשה את ראש השנה ביחד מה את אומרת?" שאלתי בציפייה.
" רק במושב כי אני לא נוסעת לאידיוט הזה ברעננה ולהעביר אתו את ראש השנה" רציתי לענות לה ולהגן על אבאשלי אך לא רציתי להתפרץ עליה.
" אני ידבר עם אבא נראה לי הוא יסכים שאני יעשה את החג במושב"אמרתי
"אני שמחה שהתקשרת" אמרה אימי, לבי הלם התרגשתי מהמחשבה ששימחתי אותה לשם שינוי ולא אכזבתי אותה כמו שהיא תמיד אומרת העלתה חיוך על פניי.
השיחה התנתקה דיברתי עם אבי והוא הסכים, במלא הוא נוסע לאחד המורים מ'תיכון קדם' להעביר את החג, זה מה שחסר לי לעשות חג עם המורה שלי, איזה בושות זה יכל להיות כך או כך הכל יצא טוב, אני מקווה לפחות...
YOU ARE READING
האהבה הראשונה שלי
Romanceליאן היא בת להורים גרושים, ילדה טובה מצטיינת בלימודים חברותית ויפה יש לה המון חברות והיא בין הבנות המקובלות בכיתה , היא פוחדת להתאהב לאחר שעברה בביתה את הגירושים של הוריה. ליאן מתגוררת עם אמה איך לאחר ריב קשה עמה עברה לגור עם אביה ברעננה ולהתחיל את...
