פרק 23- נסיעה עם קרציה.

760 42 2
                                    

״היי תדבר יפה,למה ככה?״ ענה שחר, אחרי שאני מתארת לעצמי איך דן העיף עליו מטר של קללות.
״ אני לא הולך לומר לך איפה היא עד שתדבר יפה״ שחר הציב תנאי ונראה מרוצה.
״ תביא לי את הפלאפון מיד! אני לא מכירה אותך בכלל״ אמרתי לו.
״את מכירה אמרתי לך שקוראים לי שחר״ אמר.
אני נמצאת בעולם של דפוקים בראש מכל כיון!
ישבתי בהלם על מושב האוטובוס , שומעת את דן צועק על שחר שיביא לי את הפלאפון.
״אז קוראים לך ליאן...״ אמר והביא לי את הפלאפון בחזרה.
״הלו״ עניתי.
״תרדי עכשיו מאוטובוס אני עוד שניה בא לקחת אותך״ דן אמר.
״ הלוואי ויכולתי עם הרגל...״ נאנחתי בייאוש.
שחר צעק לעבר הפלאפון :״ אני יכול להוריד אותה״.
״ מי זה הבן זונה הזה?״ שאל דן בעצבים.
״ שחר... ויותר מזה אני לא יודעת על המטרידן הזה כלום״.
״ ככה לימדו אותך להוכיר תודה למי שעוזר לך? חבל...״ קטע שחר את השיחה.
״חבל שעזרת לי העדפתי ליפול!״ החזרתי לו.
״ ליאן אני כבר בתחנה של הבית ספר שהוא לא יעז לגעת בך!״ אמר.
״ אני רק עוזר לנכים״ אמר שחר.
הסתכלתי עליו במבט רצחני בעיניים:״ איך קראת לי?״ שאלתי אותו.
״ אדם מוגבל פיזית זמנית במילים אחרות... נכה״ הוא אמר ברצינות.
״ אני לא נכה!״ צעקתי עליו וכל האוטובוס הסתובב לראות מי המשוגעת שצורחת ככה, כן זאת אני יש לכם בעיה?
האוטובוס עצר בתחנת בית הספר ועוד לפני שהספקתי לנסות לקום דן עלה לאוטובוס.
״ מי זה שחר?״ שאל בקול אלים.
שיט! לא לא לא....
קמתי צולעת מהמושב סימנתי לשחר שיסתום ולא יסתבך.
״ אני! יש בעיה?״ שחר עשה דווקא ,הסתכלתי עליו במבט שטני בעיניים , הילד אוהב מלחמות.
״יש״ דן אמר.
״ אתה יכול לעזור לי לרדת מהאוטובוס?״ ניסיתי להפר את תשומת ליבו של דן.
שחר קם והרים אותי על ידיו למטה מהאוטובוס.
דן הסתכל עליו המום מהאומץ.
הוא התקרב אליו ותפס אותו בחולצה:״ תעיף את הידיים שלך ממנה עכשיו!״ צרח עליו.
״למדנו בתיכון שצריך לעזור לילדים עם צרכים מיוחדים, בסך הכל יישמתי את החומר״ הניח אותי וצעד לכיון התיכון.
הסתכלתי על דן מופתעת :״ הוא לומד איתנו?״.
״ איך הוא קרא לך?״ הוא עדיין היה עסוק בלכסח לו את הצורה במחשבות.
״ילדה מיוחדת? נראה לי, מה זה משנה בוא נלך לשיעור״. התחלתי לצלוע לכיון הכיתה, המדרגות לכיתה נראו כמו מדרגות ל 7 מדורי גיהנום.
הנחתי את הקביים בצד וניסיתי לנתר במדרגות , דן בא מאחורי ותמך בי , חייכתי אליו ״ תתעלם ממנו הוא סתם דפקט״.
״ גם אני דפקט אבל את לא מתעלמת ממני.״ אמר במבט עצוב.
״ אני בחיים לא יהיה מסוגלת להתעלם ממך, אתה יודע את זה ״.

האהבה הראשונה שליWhere stories live. Discover now