עברו כמעט חודשיים מאז שנקעתי את הקרסול, אבא שלי דאגן מתמיד, דן חי בתוך אשמה ואני כמעט בדיכאון נמאס לי להיות תלויה באחרים ,מזל שהיום אני מסירה את הגבס ,ניסיתי להסתיר מדן את העיניין כי ידעתי שהוא לא יוותר ויבוא בכוח ואני לא מרגישה כבר בנוח הוא כמו נהג פרטי הוא לא זז לשום מקום כדי שהוא תמיד יהיה זמין לקחת אותי לאן שאני צריכה אם זה בדיקות ואם זה שיעורים פרטיים במתמטיקה.
צפצוף הרכב העיר אותי ממחשבותי ״אבא״ קראתי.
שמעתי את רישרוש המפתחות , אבא התקרב להרים אותי על גבו.
״אבא, תשאיר את המפתחות בבית דן למטה עם הרכב״ אמרתי ומבטו תפס אותי.
״ חסר לך תוותרי על הילד הזה!״ הוא השביע אותי בחיוך, הוא לא יודע כמה הוא צודק.
אבא הרים אותי על גבו כמו שק תפוח אדמה ירדנו במדרגות כשהשיער מקפץ לי על הכתפיים.
דן יצא במהירות ועזר לי לשבת וכמובן הוא חגר אותי העיניים שלנו הצטלבו ומזמן לא שקעתי כולכך עמוק בעיניו הירוקות הממכרות לאחר כמה שניות אבי כחכח בגרונו כדי להזכיר את נוכחותו, כן כן...
הגעתי לבית החולים , אבי הניח אותי על כיסא המתנה, ישבתי בשילוב ידיים וחיכיתי לתורי.
אחרי חצי שעה סופסוף הגיע תורי.
״ אטיאס?״ נשמע קול האחות מבעד לדלת.
התעוררנו בבת אחת דן תפס את ידי ואבי תפס את ידי השניה ונכנסנו.
״ כן?״ שאלה האחות.
״ באנו להסיר את הגבס״ אמרתי.
״ אוקי תשכבי על המיטה״ אמרה האחות.
דן הסתכל על אבי ואבי הנהן בהסכמה , הוא תפס אותי על שתי ידיו ופרס אותי על המיטה כמו ילדה קטנה שנרדמה בסלון וצריך להרים אותה לחדר.
האחות שלפה סכין יפנית ובאה לנסר לי את הגבס.
״ עצרי!!!״ צרחתי בבהלה. כולם הסתכלו עלי בהפתעה מוחלטת.
״ הדבר הזה בטוח אם תפספסי בסנטימטר... אוי אני אפילו לא רוצה לחשוב, אין שום פיתרון אחר חייב סכין?״ אמרתי מבוהלת.
האחות הסתכלה על דן״תתפוס לחברה שלך את היד״ וחייכה לו חיוך פלרטטני, היא מתחילה איתו עכשיו באמצע שמנסרים לי פה רגל?
״ תסתכלי לי בעיניים״ תפס בידיו את פני ולא נתן לי לראות מה האחות עושה לי ברגל.
הסתכלתי לו בעיניים ונזכרתי למה אני מאוהבת בו כולכך , למה אני כל הזמן חושבת רק עליו,למה התאהבתי.
״ זהו!״ אמרה האחות בחיוך מרוצה.
הסתכלתי על הרגל שלי , וואו אני יכולה ללכת.
״ זה היה כזה נורא?״ הסתכלה עלי במבט מזלזל.
התחלתי לקפוץ בחדר ולדלג, אני לא מאמינה שאני יכולה לדרוך על הרגל רק חבל שנפלתי.
״ את צריכה להיזהר עם הרגל ״ אמרה ויצאה לקרוא למטופל הבא.
״ אני הולך לסדר העניינים בקבלה״ אמר אבי.
״ שים עליה עין״ הוסיף ויצא.
רצתי במסדרון עם רגלי היחפות , אני לא מאימנה שאני יכולה ללכת!
״ בוא נעשה סיבוב ״ קראתי לדן ועליתי לקומה מעל.
דן רץ אחרי כמו אבא דואג , לא הפסקתי לצחוק עליו.
״ מה זו הקומה הזו?״ שאלתי במבט ספקני את דן.
דן חיפש במבטו שלט ״רופא נשים... לא בדיוק הקומה שלנו בואי!״ אמר ומשך אותי לכיון היציאה.
״ חכה נקיף את המסדרון פעם אחת ״ אמרתי מתלהבת והחלתי לרוץ , מזכירה רפואית אחת החלה לצעוק עלי ועל דן שהשתגענו בקומה.
״ טוב אני יוצא מפה!״ דן אמר ויצא.
יצאתי אחריו רק שהוא השיג אותי, דלת נפתחה מאחורי ״ ליאן? זאת את?״ קול מוכר שאל אותי הסתובבתי :״ נועה?״
״ מה את עושה בבית חולים?״ היא שאלה אותי.
״ הסרתי את הגבס, את?״ שאלתי.
דמעות הציפו את עיניה.
״ קרה משהו?״ שאלתי לא מבינה.
״ זה נגמר״ והדמעות שחנקו את גרונה נשפכו.
״ מה נגמר?״ שאלתי לא מבינה.
נועה הניחה יד על הבטן ומשם הסקתי לבד את המסקנות.
״ איך זה קרה?״ שאלתי.
״ ליאן!״ דן צרח במסדרון ויכולתי לשמוע את המזכירה שם צורחת עליו.
אני כבר באה סימסתי לו בפלאפון.
״ את בטח עסוקה , סתאם התנפלתי על פנים מוכרות״ נועה אמרה וחזרה לחדר האחות ויצאה משם עם תיק ושקיות גדולות.
״ חכי! אני רוצה לשמוע״ אמרתי לה.
״ נועה?״ שאל דן בהפתעה.
YOU ARE READING
האהבה הראשונה שלי
Romanceליאן היא בת להורים גרושים, ילדה טובה מצטיינת בלימודים חברותית ויפה יש לה המון חברות והיא בין הבנות המקובלות בכיתה , היא פוחדת להתאהב לאחר שעברה בביתה את הגירושים של הוריה. ליאן מתגוררת עם אמה איך לאחר ריב קשה עמה עברה לגור עם אביה ברעננה ולהתחיל את...
