תקופת החגים מתקרבת ועוד פחות משבוע ראש השנה שיחת היום ב'תיכון קדם'עסקה לרוב במה כל אחד ילבש? איפה קנית? תראי תמונה, את מי אתם מארחים? וכו, דיברתי עם אימא שלי והיא מארחת בחג את משפחת רובינשטיין אין לי מושג מי אלה אבל תמיד יש פעם ראשונה.
השיעור השלישי עוד רבע שעה נגמר הסתכלתי לאחור לשולחן של דן והוא התעסק בפלאפון שלו כהרגלו אך הפעם הוא נראה אדיש ומרוחק, בהפסקה הלכתי לדבר אתו :" היי וקטוריה חנה מה קרה?" אמרתי בציניות הוא מתעלם ממני אך לאחר כמה רגעים הוא פתח את פיו :" למה שלא תמצאי לך משהו אחר להטריד?" מה עובר עליו לעזאזל? נהייתי כדורגל? כל מי שרוצה לבעוט בליאן יכול לבעוט?
"עשיתי משהו משהכעיס אותך?" שאלתי בחוסר הבנה
"תפסיקי לחשוב שהכל סובב סבביך טוב? יש לי עוד דברים אחרים בחיים אם את לא יודעת" אמר בהליכה לכיון הקפטריה.
" אל תתנפל עליי, זה שאתה במשבר לא אומר שאתה יכול לפרוק הכל עליי" צעקתי לעברו דן הפנה לי את גבו וסימן אצבע משולשת " לך תזדיין" לחשתי לעצמי.
כל המשך היום בקושי זז ,שירן ואני שמענו כל ההפסקות בלופים ברבי הילדה מכורה לבן אל תבורי, מקווה שיעבור לה מהר. המחשבות לא הפסיקו להטריד אותי, כל פעם בניסיון כושל להבין איפה הייתי לא בסדר איפה טעיתי ולנסות להבין מה עובר עליו, נכנסתי לשיעור החמישי ודן איננו , בעיה של הפסיכופט הזה! חזרתי עם אבא שלי בטנדר הביתה " קרה משהו מתוקה שלי?" הפנה אבי את מבטו אליי, " הכל בסדר איך היה לך?" שאלתי אותו בנימוס.
" יותר טוב משלך אני מנחש... אם את צריכה לספר לי משהו את יודעת שאני פה כן?" ,"תמיד" אמרתי וחייכתי לעברו. הגענו לדירה חיממתי לי שניצל תירס בתנור אכלתי אותו בחדר והתחלתי ללמוד למבחן בהיסטוריה יופי! המורים יודעים איך לתת לנו לנצל את חופשת החג. התחלתי לשנן את החומר על הרצל , חובבי ציון, וועידת קטוביץ והקונגרס הראשון ונרדמתי. בשבע בערב מעיר אותי צילצול "הלו" אמרתי בבהלה.
"עוד פעם נרדמת" זה היה קולו של דן , עוד פעם הוא משחק איתי, מדבר איתי פעם אחת ופעם שניה מתעלם ממני אין לי כוח למצבי רוח המשתנים האלה שלו יותר .
"אני לומדת להיסטוריה, משהו דחוף?" אמרתי לו בקרירות.
" אלזה צאי מהסרט" ענה לי, הוא חושב שיש לי סבלנות לצחוקים שלו עכשיו אז הוא טועה .
" מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בכעס.
"סתאם משהי לדבר איתה אני מתחת לבניין את יכולה לרדת?" באמת שאני עייפה ,סתאם מישהי לדבר איתה? אתה רציני? לך לדור או נועה שיעסיקו אותך!
" חמש דקות" החלפתי חולצה ונעלתי אוויאנס הבטן שלי גועת ברעב והבטן שלי החלה לקרקר.
נכנסתי לרכב של דן " אני רואה שהחזירו לך את האוטו" אמרתי ,הפנתי את מבטי לחלון ובניסיון שכל יכולתי להתעלם ממנו.
" שמעי אני... איך אני יגיד לך את זה?" דן התלבט עם עצמו.
"פשוט תגיד כי אני רוצה לעלות לאכול" אמרתי לו, יופי את מתעלמת מצוין תמשיכי כך ,אל תראי לו שבשניה הוא יכול לסובב אותך אל האצבע שלו. הוא שם גז ברכב ונסע " לאיפה אתה נוסע?" שאלתי אותו מבולבלת.
"לפיצה, את רעבה ועדיין לא טעמת את הפיצה הכי טובה ברעננה" הוא פנה לעברי, " מה נראה לך אני לובשת סמרטוטים" צעקתי עליו.
" את יפה כמו שאת ככה" הוא אמר לי וגרם לי להסמיק אם הוא חושב שזה מה שיעזור לו להמיס את הקרחון שיצרתי בינינו אז לצערי זה עוזר לו מצוין .
" אני ... מצטער" אמר בלחישה.
הסתכלתי עליו :" לא משנה מה עובר עליך או כמה שאתה כועס יש דרך להגיד את הדברים ואנשים יקבלו את זה בצורה יפה גם אם זה לא נעים " אמרתי לו בנשימה אחת וואו היה לי הרבה מה להגיד לו. הוא הסתכל עליי וראיתי את המבט העצוב שלו בעיניים " זה לא כזה עינין" אמר תוך כדי שהוא מתעסק ברדיו.
" זה בסדר אתה יכול לספר לי" אמרתי לו.
"פשוט נמאס לי מההורים שלי הם נסעו לקליפורניה לרגל עסקים והם היו אמורים לחזור מחר יום לפני החג ועכשיו אחד הלקוחות שלהם דחה את הפגישה והם נאלצים להאריך את השהות, מה שאומר עוד חג בלי המשפחה" לא ידעתי שיש בו את הצד הזה, הרך המשפחתי והדואג ריחמתי עליו קצת הבנתי סופסוף מה גרם לו להתנהג ככה בבית ספר כלפיי לא שאני מצדיקה את זה.
" אני מבינה כל חיי גרתי עם אמא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי קטנה בת ארבע פחות או יותר ואמא שלי בקושי הייתה בבית וגם כשהיא הגיעה היא לא הייתה בבית היא הייתה משועבדת לפלאפון שלה וזה לא רק בילדות גם בגיל ההתבגרות, עכשיו, מתי שאני צריכה אותה יותר מתמיד, איש שיחה לפרוק לו עול מהלב אני מכירה את תחושת הריקנות הזאת ורק שתדע אני תמיד יהיה פה בשבלך" אמרתי. דן הסתכל עליי בעיניים הממכרות שלו שברגע שאני מסתכלת עליהם אני לא יכולה להפסיק , " טוב לדעת שיש משיהי בעולם הזה שמבינה את התסכול שלי" הוא אמר
" ועכשיו יש דברים יותר דחופים מהורים סוציומטים" , " כמו מה למשל?" שאלתי
"פיצה!" יצאנו מהרכב ודן הזמין שתי מגשי פיצה עם זיתים ופטריות מדומינוס איזה שחיתות עוד מעט כל החגים האלה אני חייבת דיאטה. הסתכלתי עליו טוחן שתי פיצות במקביל אחת מעל השניה " בטטה" קראתי לעברו ומבלי לשים לב חיסלנו מגש וחצי , אכלתי כמו פרה. דן חייג בפלאפון, "למי אתה מחייג?" שאלתי
"שלום, ספארי? מצאתי את הפרה שברחה לכם לפני חודש " הוא צחק בקול, בעטתי לו ברגל והוא השתנק מכאבים לא הפסקתי לצחוק.
הסתכלתי עליו וחשבתי על האפשרות הזו לעשות חג בלי משפחה ואנשים שאתה אוהב, זה לא אמור להיות ככה חגים עושים עם אנשים שאוהבים.
" אם אתה רוצה אתה יכול לבוא אליי לערב חג" הצעתי לו, רגע שיט מה אני יעשה עם אמא שלי? ואם היא תתחרפן עליי ותתנהג בקפדנות והדייקנות המגעילה שלה מה אני יעשה? ואם הוא יסרב לי זה יהיה מביך למה אני לא שותקת לפעמים??
הוא התקשה לבלוע את הפיצה ואמר " אני יחשוב על זה".
YOU ARE READING
האהבה הראשונה שלי
Romanceליאן היא בת להורים גרושים, ילדה טובה מצטיינת בלימודים חברותית ויפה יש לה המון חברות והיא בין הבנות המקובלות בכיתה , היא פוחדת להתאהב לאחר שעברה בביתה את הגירושים של הוריה. ליאן מתגוררת עם אמה איך לאחר ריב קשה עמה עברה לגור עם אביה ברעננה ולהתחיל את...
