Shots

chapter 1

בעוד ימים ספורים סקיי חוגגת את יום ההולדת שלה, אבל זאת תהיה חגיגה שונה מחגיגות השנים הקודמות. הבנות לא ייכנסו לחדרה בשעת בוקר מוקדמת על מנת להפתיע אותה, הן לא יכינו לכבודה את עוגת קרם התותים שנחשבת להתמתחות שלהן, הן לא יביאו לה שוב כמו בכל שנה מתנה העשויה בעבודת יד, ואולי זה טוב שהבנות לא יעשו את זה השנה כי כמה ציפורים מעץ מגולף היא יכולה לשמור?

אבל יש דבר אחד שעליו הן לא יוותרו השנה. הן לא יוותרו על הניסיון להוציא את סקיי מבית היתומים לסוף השבוע ולחגוג את החוקיות שלה מחוצה לו, בלי הפתעה מוקדמת בבוקר, בלי עוגת תותים וללא ציפורים מעץ. מאז ומתמיד היא תהתה מה העניין של הציפורים האלה, אבל הן לא הותירו אותה ללא תשובה.

"אנחנו לא משאירות את השמיים שלך בודדים" רייבן אמרה לפני שהניחה את הציפור שלה על אדן החלון שהיה צמוד למיטתה של סקיי.

"אני לא צריכה ציפורים" היא גיחכה, "יש לי אתכן."

אבל הפעם, היה המשך לרב השיח הזה.

איב כחכחה בגרונה והרימה את מבטה אל רייבן, וזו הישירה מבטה אל איב. הן הביטו אחת בשנייה ולא החליפו מילים נוספות, ובכנות, הן גם לא הצטרכו לעשות זאת כי סקיי הבינה מיד את כוונתם.

"אתן לא מתכוונות לנתק איתי קשר רק בגלל שאני עוזבת בעוד כמה ימים" היא אמרה אבל החשש השתלט עליה כנראה, כי היא הוסיפה לבסוף, "נכון?"

"את לא היחידה שעוזבת" רייבן העירה, "אני אעזוב חודשיים אחרייך, ואז איך נוכל לשמור על קשר? מי יודע לאן את תגיעי כשתעזבי את בית היתומים, ובעיקר, מי יודע איפה אני אגמור?"

"ומה איתי?" איב הוסיפה, "הלוואי שגם אני הייתי מגיעה לגיל שמונה-עשרה כדי שאוכל לעזוב איתכן."

"הו לא" סקיי הנידה את ראשה לצדדים, "את לא רוצה להחליף אותנו בכלל" היא הודיעה לה.

"אני כן" איב שילבה את ידיה וכיווצה את גבותיה, חושפת את הצד העקשן שלה.

"את לא" רייבן הסכימה עם סקיי. "כמו שכבר הזכרתי, אנחנו לא יודעות לאן אנחנו הולכות."

"האמת היא שיש לי תכנית" סקיי חייכה, "אני הולכת להשתכן בחדר המדרגות של המכבסה שנמצאת במרחק שלושה רחובות מכאן."

"שמעתי שבבניין ממול יש דירה נטושה ללא דיירים" רייבן סיפרה, "זאת הדירה שבה נרצח הזוג קייפלר לפני שלוש שנים, ושלושת הילדים שלהם מיד נכנסו לבית היתומים שלנו."

"הם סיפרו לך שהדירה נטושה?" סקיי פקחה את עיניה בהבעה המומה כשהחיוך החל לטפס על שפתיה.

"אין סיכוי" רייבן הבינה את פשר השמחה של סקיי, "זה המקום שלי. בעוד חודשיים כשאעבור לשם, ואת תישארי במכבסה אנחנו ניהפך לשכנות" היא צחקה, "אולי אפילו שותפות."