אני רוצה להתחיל בלהסביר למה לא יצא פרק בשנה (פלוס) האחרונה, ולהסביר למה הוא יוצא עכשיו.
הייתה לי שנה עמוסה שבה התגייסתי ופתאום לא היה לי כל כך זמן לכתוב או אפילו זמן לחשוב על מה לכתוב וזה הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית בשבילי להמשיך עם הפאנפיקים, או אפילו לסיים אחד שכבר התחלתי. אבל אני חייבת לכן את הסוף של הסיפור הזה, ואני לא יודעת כמה מכן נשארו כדי לקרוא אותו, אבל בשנה האחרונה בנות המשיכו להגיב על הפרקים ולשלוח הודעות והבנתי שאני חייבת למצוא זמן בשביל האפילוג שהבטחתי לכן, כי עם כמה שזה יישמע קלישאתי- אם אני מאכזבת אתכן אני מאכזבת את עצמי.
אז אני רוצה לבקש סליחה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן, וסליחה שהייתן צריכות לחכות את הזמן הזה כדי שאתעשת על עצמי, אעשה קצת סדר בחיים שלי, אתמודד עם כל הבעיות שהצבא מביא איתן ואחליט לא לעשות שום דבר אחר הערב חוץ מלכתוב את מה שאתן מחכות לו יותר משנה.
ברור לי שלא כולן נשארו לחכות לי- זאת הבעיה שלי לחלוטין ואני לא באה אל אף אחת בטענות. ברור לי שאולי הקאמבק הזה יזיז רק לי ואולי אפילו בסוף רק אני אשאר כדי לקרוא את הפרק, ואני יותר מבסדר עם זה. אחרי הכל, התחלתי לכתוב בשביל עצמי ואתן הייתן פשוט הבונוס הענק שהתלווה לזה. אז בשביל לא לאכזב גם את עצמי, ואולי גם את המעטות שנשארו, אני כותבת את הפרק האחרון באמת לשוטס.
ואם באמת נשארו כאן מעטות שקוראות את הפרק הזה יחד איתי- שוב סליחה, וכמובן תודה♥
***
"את מוכנה לצאת מהמטבח? כולם רעבים ורוצים להתחיל לאכול" אמר הארי, "אל תתני לאורחים שלנו להמשיך לחכות" ביקש.
"הארי, אמרתי לכם כבר שלוש פעמים שאתם יכולים-"
"להתחיל לאכול, כן" הארי קטע אותה ונאנח קלות. "אף אחד לא יתחיל לאכול עד שתצטרפי אלינו" הסביר.
"יש לי כאן דברים על האש, ואני צריכה לבדוק שתפוחי האדמה לא יישרפו בתנור" הלחץ ניכר בקולה, "מתי הדלקתי את התנור? כמה זמן הם שם?" היא ניגשה אל התנור והתכופפה כדי לקבל טווח ראייה טוב יותר של תפוחי האדמה והירקות המאודים.
"התנור יצפצף כשהאוכל יהיה מוכן" הקול שלו נשאר יציב ונעים ביחס לקולה הלחוץ של סקיי, "והכיריים בכלל מכובים" הוא גיחך, למרות שידע שהדבר ילחיץ אותה רק יותר. היא הישירה אליו את מבטה ולקחה נשימה עמוקה, פותחת את פיה לדבר אולם הארי מספיק לקטוע אותה שנית. "בייב, אני אטפל כאן בהכל" חייך אליה, "בבקשה תצטרפי לכולם. חברות שלך הגיעו מרחוק" אמר.
"אתה צודק" אמרה, "כדאי שאצא לשם לפחות לקצת ואז אני מבטיחה שאחזור לעזור לך" היא הניחה את המגבת על השיש והתקרבה אליו. "תודה" הרימה אליו את מבטה והגביהה מעט את ראשה על מנת לנשק אותו נשיקה עדינה וקצרה לפני שתחזור אל האורחים. היא אפילו לא הייתה צריכה לעמוד על קצות אצבעותיה כי על רגליה עוטרו הרצועות הארוכות של נעלי העקב השחורות שנעלה, והפעם אף אחד לא היה צריך להכריח אותה לעשות זאת.
נעלי העקב השחורות תאמו בצבען לשמלה שלבשה, אשר הייתה קצרה באורכה אך שרווליה הגיעו עד כפות ידיה, ואפילו כמעט לאצבעות. בצידי השמלה נשרכו שרוכים דקים לאורכה, שהבליטו את מותניה הצרים של סקיי מבעד לשמלה הצמודה שהייתה חשופה באזור הגב.
YOU ARE READING
Shots
Fanfictionכולם מכירים את הסיפור הטיפוסי בו מתאהבים ואז מביאים ילד לעולם. אבל איך זה מסתדר בשביל הארי וסקיי כשבסיפור שלהם הם קודם משתכרים, מביאים ילד, ומי בכלל חושב על להתאהב? "אני מזכירה לך שאתה זה שהזמנת אותי למשקה." "היה כתוב על הבקבוק שהמחיר הוא עשרים דולר...
