מאחר ומייקל החזיר את סקיי מאוחר אל בית היתומים, אז רק למחרת בבוקר היא יכלה לספר לבנות על הזיכרונות שצצו במוחה בכלל, ועל הזיכרון המשמעותי ביותר בפרט. ולמרות שהיה זה יום ההולדת שלה, ולמרות שהיה זה היום שבו היא עוזבת את בית היתומים, ולמרות שהיה זה היום שמפריד בין השלוש, הן לא יכלו להתייחס לאף אחד מהנושאים הללו, כי הן היו עסוקות מידי בלדון בזיכרון שהיה המשמעותי ביותר בפרט.
"את לא יכולה להסתמך על זה" איב ספק החליטה-ספק קיוותה. "את לא בטוחה בכלל שזה מה שקרה" היא הוסיפה.
"ומה אם נגלה שזה מה שקרה?" סקיי הרימה אליה את מבטה, וחיכתה לתשובה שמעולם לא הגיעה, לפחות לא מצידה.
"אם נגלה שזה מה שקרה, אז נצטרך להשיג לך בדיקה" אמרה רייבן.
עיניה של סקיי נסגרו בבת אחת, כאילו השלימה עם הצעד הבא שעליה לעשות. היא הבינה שאין לה ברירה אחרת מלבד לקנות בדיקה ולהפיג את הספק. "אני אעשה את זה כשאצא מבית היתומים" אמרה בכניעה.
"אין מצב" רייבן הנידה את ראשה לשלילה כדי להבהיר את התנגדותה, "את תעשי את זה לפני שתעזבי" אמרה, "שלושתנו צריכות לטפל בזה כל עוד אנחנו עדיין יחד."
איב הנהנה בראשה, "יש לנו עד הערב" היא הזכירה, "אנחנו צריכות למהר לבית המרקחת."
"אני לא יכולה" נאנחה סקיי, "לא סיימתי לארוז."
רייבן הביטה במבטה המושפל והמודאג של סקיי, וההתלבטויות החלו לצוץ במוחה. היא הייתה מודעת לכך שעליה לנקוט בצעד שיבטיח לסקיי שהיא לא עוברת את זה לבד, והתשובה הייתה פשוטה, אבל ההתלבטות הייתה קשורה להקרבה העצמית מצידה, כמו בפעם ההיא שהציעה לבצע את תורנות המטבח לבד. רייבן גלגלה את עיניה, "אני אארוז בשבילך, ואיב תוכל להצטרף אלייך."
סקיי הרימה את מבטה והטתה את ראשה הצידה, "רייבן" היא לחשה בחוסר נעימות.
"תצאו מכאן לפני שאתחרט על כך" אמרה.
סקיי התקדמה לכיוונה וחיבקה אותה במהירות ובחוזקה, ולא רק בגלל הסיוע התמידי שלה, אלא בגלל שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה התייחסה לכך שהיא עוזבת את בית היתומים כבעיה המרכזית. ולעזוב את בית היתומים, זה אומר לעזוב את הבנות. "תודה" היא לחשה לפני שהוסיפה, "על הכל."
רייבן הנהנה בראשה וצפתה בשתיהן מתרחקות עד שהן יצאו מהחדר. היא הרימה את מבטה אל השעון שהכריז על שעת צהריים, וידעה שנשארו לסקיי שעות ספורות עד העזיבה. ולכן פתחה את המזוודות חסרות החיים שנמצאו על הרצפה, והחלה להעביר לשם ערימות של בגדים. לאחר שסיימה איתם, היא עברה אל פריטי הרחצה והכניסה גם אותם, שומרת מקום למספר הדל של הנעליים של סקיי, ולבסוף קמה ממקומה והביטה במיטה של סקיי. היא הייתה ריקה מסדינים וציפיות שהוחזרו על ידי סקיי באותו הבוקר. הדבר היחידי שעל רייבן היה לארוז, היה הציפורים המגולפים מעץ שהיו על אדן החלון. היא אספה את כולם והעבירה אותם אל המזוודות.
YOU ARE READING
Shots
Fanfictionכולם מכירים את הסיפור הטיפוסי בו מתאהבים ואז מביאים ילד לעולם. אבל איך זה מסתדר בשביל הארי וסקיי כשבסיפור שלהם הם קודם משתכרים, מביאים ילד, ומי בכלל חושב על להתאהב? "אני מזכירה לך שאתה זה שהזמנת אותי למשקה." "היה כתוב על הבקבוק שהמחיר הוא עשרים דולר...
