Daddy Or Death?

פרק 2

פרק 2:

אין לי מושג כמה זמן ישבתי שם אבל אני יודע שבכיתי הרבה, יותר ממה שבכיתי אי פעם. אני לא חשוב בכלל, לא לשר, לא ללואי. אפילו אמא שלי ואחותי כבר לא מתקשרות לבדוק מה שלומי, רק אני מתקשר אליהן וגם אז הן לא מתעניינות בי. הלכתי למקלחת ושטפתי את פניי בכיור. הבטתי בעצמי במראה וראיתי את פניי אדומות ועיניי גם הן אדומות והן נפוחות מהבכי. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל והלכתי לראות מי מתקשר. ׳בובאר שלי׳ השם התנוסס על המסך והחלקתי כדי לענות לו.
"היי" אמרתי משתדל שלא להשמיע שבכיתי. "הארולד שר בבית? היא לא עונה לי." הוא אמר בקול לחוץ. "היא יצאה לאנשהו אני לא יודע לאן." אמרתי בחוסר אכפתיות. "ולא אכפת לך לאן היא הלכה?" הוא צעק עליי ומיד חטפתי עצבים. "ככה היא מתייחסת אליי אז למה שלי יהיה אכפת ממנה? לעזאזל אתם כל הזמן יחד ואתם לא שמים עליי זין. בשביל מה אני בבית הזה בכלל? אתם מדברים איתי רק כשאתם צריכים משהו. כאילו אתה אפילו לא שאלת מה שלומי כשהתקשרת, ישר שאלת לגבי שר. אני בטוח שאם אני לא אהיה בבית זה בכלל לא יפריע לך." הטחתי בו והרגשתי את הדמעות עולות שוב בעיניי והשתיקה הבהירה לי שאני צודק. "אתה לא אוהב אותי יותר, אני רק צעצוע בשבילך. אתה רק משחק בי, בגוף שלי ובלב שלי." ירקתי בחוסר רגישות, נמאס לי מזה. "אני עוזב, להתראות." אמרתי ומבלי לחכות לתגובה שלו ניתקתי.
המזוודה הייתה מוכנה ליד הדלת ובדקתי שלא שכחתי דברים ששייכים לי. לקחתי את האוזניות והמטען של הטלפון והכנסתי לתיק הגב שלי. את הארנק הכנסתי גם כן לתיק ולבשתי את מעיל העור השחור שלי. לקחתי את צרור המפתחות שלי והבטתי בבית. היו לי הרבה רגעים טובים כאן אבל בחצי האחרונה הכל נהיה חרא. הכל בגלל שר, אם היא לא הייתה מתחילה לפתות את לואי הוא לא היה עושה את זה והוא היה נשאר איתי.

אני נתתי לה הכל! את כל האהבה שיכולתי לתת לה, אהבת אב ואם שלא הייתה לה אף פעם. אני תמיד הייתי זה שעוזר לה עם השיעורים בחטיבת ביניים, הייתי לצידה כשעשו עליה חרם, הייתי איתה כשהיא רצתה לדבר ולפרוק את הלב, מנעתי ממנה לעשות דברים שהיא הייתה מתחרטת עליהם היום, אני תמיד הייתי שם. לעומת זאת לואי תמיד היה בעבודה וחזר בלילה עייף ונכנס איתי למיטה והלכנו לישון.
נאנחתי ולקחתי את התיק על הגב ואת המזוודה גררתי אחריי אל המכונית שלי. נעלתי את הבית ומחיתי את הדמעות שהחלו לעלות בעיניי. אירגנתי הכל למכונית ונסעתי למקום שלא הייתי בו כבר הרבה מאוד זמן, אל הבית של אמא שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
המזוודה והתיק של עומדים לצידי ואני עומד מול דלת ביתי הישן, שוקל אם לדפוק או לא. נשמתי עמוק וקפצתי את אגרופיי. הרמתי את ידי ודפקתי על הדלת. "חכה רק רגע." שמעתי את אימי מצחקקת והדלת נפתחה. היא עמדה מולי פעורת פה ומבטה נשלח אל המזוודה שלצידי. "הארולד?" היא שאלה והחוותה לכיוון הבית ונכנסתי עם הדברים. "בוא למטבח יש לנו אורח." היא אמרה בחיוך. השארתי את הדברים בכניסה לבית והלכתי אחריה למטבח. "הארי?" שמעתי קול מוכר, מוכר מידי קורא לי וקפאתי במקומי. ראיתי את לואי יושב על כיסא בר מול המזנון של המטבח, שותה תה ואוכל עוגה שאמא שלי הכינה. הוא הניח את הספל וקם על רגליו כדי לבוא אליי אך נרתעתי. הוא נעמד מולי שותק. עמדתי חסר מילים והבטתי בו, ישירות לתוך עיניו התכולות. "אנ...אני מצטער הארולד." הוא אמר מעט מגמגם. מה אני אגיד לו?