Daddy Or Death?

פרק 17

פרק 17:

~נקודת המבט של הארי~
הרגשתי מרוסק, בו-באר שלי נפצע! סירנות האמבולנס נשמעו מרחוק. לא יכולתי שלא להרגיש רע עם עצמי. אולי הכאבתי לו יותר מידי? לא אני תמיד מכאיב לו ככה. אבל אולי באמת הגזמתי קצת, בכל זאת הרבה זמן שלא הזדיינו. נשמתי עמוק וליטפתי את פניו הרכות והעדינות. "זה כל כך כואב דאדי!" לואי מלמל בשקט וייבב בקול חרישי. "הכל יהיה בסדר לו-באר שלי, אנחנו ניסע לבית החולים והם יטפלו בך והכל יהיה..." דפיקות על הדלת של הבית הפריעו לדבריי ומיד רצתי לדלת לפתוח אותה. הפרמדיקים נכנסו בריצה וראו את לואי שלי שוכב על הרצפה מייבב ורגלו השמאלית מעט רועדת. הוא ניסה לקום אך נחת על הרצפה חזרה למצב שכיבה. הפרמדיקים מיד פתחו את האלונקה והרימו אותו בזהירות עליה. הם יצאו מהבית ואני אחריהם צועק לשר: "אני אחזור מהר!" וסגרתי את הדלת אחריי.
בדרך לבית החולים רק החזקתי את ידו של לואי ולא הפסקתי לנשק אותה. הוא הסתכל עליי בעיניו התכולות הנוצצות מדמעות וחייך אליי חיוך קטן. "אתה תהיה בסדר לו-באר שלי, אני בטוח שזה לא יותר משבר." אמרתי ונשקתי לידו שוב ושוב. פרצדיק אחד ישב מולי, שיערו חום קצוץ ועיניו כמעט שחורות, נמוך מעט ודיי מלא. הפרמדיק שישב על ידי היה גבוה, שיערו בלונדיני ועיניו חומות. הוא רזה מעט וקעקוע של כתר של מלך על עורפו. הוא ישב מעט עצבני ואמר: "אם אפשר שתפסיקו את זה, זה יהיה נחמד מצידכם." גלגלתי את עיניי ולואי גיכך מעט. נשקתי לידו שוב ולפצע האמבולנס נעצר. הדלתות האחוריות נפתחו ושני הפרמדיקים שישבו איתנו הרימו מהר את העלונקה ויצאו עם לואי שלי מהאמבולנס. יצאתי אחריהם ורצתי איתם לתוך בית החולים. לקחו את לואי שלי לצילום כך שלא יכולתי להיכנס איתו, אני מקווה שהוא יהיה בסדר.

~נקודת המבט של לואי~
הכניסו אותי לחדר צילום והורידו ממני את כל המתכות שיכלו להזיק לי במידה כלשהי, ביניהן את החגורה שלי. הרגשתי לא בנוח שאני בלי החגורה שלי והצלחתי לקלוט בעין שלי את הפרמדיק הבלונדיני בוהה בי ועיניו נעוצות בפלג גופי התחתון. "אנחנו מיד נתחיל בצילום." הפרמדיק הבלונדיני אמר וקולו מעט צרוד ומבטו נע מרגליי אל מפשעותיי הלוך ושוב. אם הוא חושב שהוא יוכל להשיג ממני משהו, הוא כל כך טועה. איפה הארולד שלי כשאני צריך אותו איתי? הרופא שהיה בחדר הורה לי להישכב על המתקן המוזר שהיה בחשר וסידר אותי כמו שצריך כדי להתחיל בצילום.
כשסיימנו עם הצילומים הרופא יצא מהחדר והפרמדיקים החזירו לי את החגורה שלי ואת המטבעות שמסתבר שהיו לי בכיסים של המכנסיים. עמדתי על הרגל הבריאה וניסיתי לסדר את החגורה אך מחוסר שיווי המשקל כמעטו נפלתי אך הפרמדיק הבלונדיני תפס אותי. "תן לי לעזור לך." הוא לחש באוזני, יותר מידי קרוב לאוזני. הוא תפס בחגורה שלי והשחיל אותה בחורים של המכנס. כשהגיע קרוב למפשעתי הוא השתהה. הוריד את ידו מעט למפשעתי ותפס את איברי הקשה. גניחה חלושה נפלטה מפי אך לא יכולתי לתת לו לעשות זאת, הארולד שלי! דחפתי אותו ממני וסגרתי את החגורה לבד. יצאתי מהחדר מקפץ על רגל אחת, מוצא את הארי יושב על ספסל ליד החדלת של החדר. הוא מיד קם על רגליו כשראה אותי ועזר לי לשבת. הוא כרך את ידו סביב כתפי, נשק לראשי גורם לי להניח את הראש על כתפו ולהיאנח.

מקווה שתאהבו❤