Daddy Or Death?

פרק 22-חלק ב

פרק 22-חלק ב

הרגשתי חנוק וכבר לא היה לי חשק לגמור והרגשתי את הזין שלי נופל. ניסיתי להתנגד לדניאל אך הוא תפס אותי בביצים, תרתי משמע. "הא....רולד" מלמלתי בכאב. רציתי ללכת אליו אבל לא הייתה לי את האפשרות. הוא לא אמר דבר, רק התקרב אלינו בשקט. הוא נעמד צמוד לדניאל, צמוד מידי. הוא עטף אותו בזרועותיו וחיבק אותו. הופתעתי ממנו לגמרי אך לא הייתי מוכן למה שקרה אחר כך.
שפתין הבשרניות של הארי נצמדו לצווארו של דניאל. נחנקתי באמת, נחנקתי מהדמעות שנתקעו לי בגרון. אני לא אבכה! אני מכריח את עצמי להחזיק את הדמעות וזה מה שאני עושה. דניאל, שכנראה מצליח לראות כמה אני סובל מחליט להתעלל בי. הוא גונח בשקט ונהנת מהארי שלי. הוא שחרר אותי והבנתי שאין לי כבר מה לעשות שם. צלעתי לחדר של שר והתיישבתי על המיטה שלה. אני לא אבכה, אני לא אבכה! אני מחזיק את הדמעות אבל כבר לא מצליח והן פורצות. אני בוכה בכי מר ושקט. לא רוצה שישמעו אותי. שיהנו להם. שהארי יהנה.
ואז זה מכה בי. כמה פגעתי בו, כמה אימללתי אותו. ואיכשהו אני מרגיש שמה שהוא עושה עכשיו, מגיע לי. מגיע לי לבכות עכשיו כמו ילד קטן. אני הרסתי אותו! ימים רבים שהתייחסתי אליו כאל מובן מאליו, הרסתי את הקשר שלנו. אני סוגר את הדלת ומחפש אחר קופסת כדורי השינה של שר. אני חייב לסיים עם זה וזהו, 6 7 כדורים וללכת לישון ואולי לא להתעורר יותר. לאחר חיפושים רבים אני מוצא אותה, אבל הדלת כבר פתוחה ושר עומדת בפתח. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? צא לי מהחדר!" היא צווחת עליי ואני מניח את הקופסא על המיטה שלה, לא מתווכח ויוצא מהחדר במבט מושפל. אני נכנס לחדר שלי ושל הארי ומתיישב על המיטה וחושב על זה שגם לשר הרסתי את החיים. בחודשים הראשונים שהיא הייתה איתנו וניסתה להתאקלם, פשוט התעצבנתי מכל שטות שלה. אני לא אבא, אני לא ראוי להיות אבא. אני לא מאמין שעשינו לה עוול כזה.

הדמעות מציפות את עיניי שוב ורגשות רבים מציפים אותי. היא הייתה ילדה תמימה שנחטפה על ידי זוג גאים שרצה ילד ולא קיבל אישור לאמץ וגם לא אם פונדקאית. היא לא הבינה מה קרה לה, למה חטפנו אותה. ב3 השבועות הראשונים היו לה סיוטים בלילות והארי תמיד היה רץ לראות מה קורה איתה והיה חוזר עם לחיים אדומות או מבכי או מהסטירות ששר סטרה לו. היא הייתה מאוד אמוציונלית אחרי החטיפה שלה. לפעמים אני מצטער שחטפנו אותה, אבל אני יודע שאם לא היא, זה היה נופל על ילדה אחרת, וכל החיים היו נראים אחרת. אני לא מצטער, אני לא מצטער שחטפנו אותה.
הדלת נפתחת ומחשבותיי נקטעות ואני רואה את שר עומדת במפתן הדלת. היא רק מסתכלת עליי, לא אומרת דבר. היא סוגרת את הדלת בשקט ואומרת: "ביקשתי מהאיש שהיה עם דאדי שילך, הוא הלך. אתה רוצה לדבר?" קולה לחוץ ורגוע גם יחד. אני מניד בראשי ופותח את הפה רק כדי להגיד לה בשקט: "תני לי חיבוק." היא מחייכת חיוך קטן ומתקדמת לעברי. עולה על המיטה ומחבקת אותי. אני נותן לראשי ליפול על כתפיה והדמעות פורצות שוב. זרועותיי מתעטפות סביבה והיא ממלמלת בשקט: "יהיה בסדר דאדי."

מלא מלא זמן לא כתבתי פרק.
לא הצלחתי בכלל.
הייתה לי עכשיו מריבה עם חבר שלי שאיכשהו הצליחה לשחרר לי את המחסום שהיה לי והנה הפרק.
מקווה שתאהבו!
נועה❤