Daddy Or Death?

פרק 18

פרק 18

המזכירה הודיעה לנו כי תשובות יהיו עוד חצי שעה. זה לא הרבה זמן בדרך כלל, אבל זה כן הרבה זמן כשאחת הרגליים שלך לא מתפקדת כמו שצריך. "תשב כאן בו-באר, אני אלך להביא לנו שוקו חם. אתה רוצה אולי משהו לאכול?" הארי שאל אותי כשעזר לי לצלוע חזרה לספסל שישבנו בו. הנהנתי קלות ועניתי בקול צרוד: "כריך עם חביתה, אם יש. אם אין אז תפתיע אותי אני סומך עליך בייב." הוא חייך אליי ונשק ללחיי פעם אחרונה והלך לו. הוצאתי את אחד המטבעות שהיו בכיסי. התחלתי לשחק בו והימרתי כל פעם מה ייצא, עץ או פלי. צדקתי פעמיים ו7 פעמים טעיתי. אני כל כך גרוע בזה. העפתי את המטבע באוויר שוב אך הוא לא נחת חזרה על ידי. הרמתי את ראשי וראיתי את הפרמדיק המטרידן מחזיק בידו את המטבע.

גלגלתי את עיניי, מה הוא רוצה ממני עכשיו? הוצאתי מטבע נוסף והתחלתי לשחק בו, אך גם אותו הפרמדיק תפס. "אתה צריך משהו ממני?" שאלתי מיואש, נאנח בחוסר סבלנות. הפרמדיק שתק. וואי אין לי כח למשחקים האלה שלו. "טוב תן לי את הכסף שלי." אך הפרמדיק גיחך ולא עשה דבר. "תביא לי את הכסף שלי עכשיו!" הרמתי את קולי, מסב את תשומת ליבם של כמה מן החולים במקום. הפרמדיק גלגל את עיניו והושיט לי את ידו עם המטבעות. לקחתי אותם מהר והכנסתי אותם לכיס, לפני שינסה לעשות לי דבר מה. "דניאל רד, נא לגשת לדלפק המזכירות." קול המזכירה שהיינו איתה קודם נשמע ברקע. הפרמדיק התיישב על ידי, רגל על רגל, נשען לאחור רגוע. עברו כמה דקות ארוכות של שקט ואף אחד לא הגיע למזכירות. הפרמדיק השני שהיה איתנו באמבולנס רץ אל המזכירות מחדר מסוים שיכולנו לשמוע את טריקת הדלת שלו. "לואי סטיילינסון, אני צודק?" הפרמדיק שאל אותי אך לא עניתי לו, הוא כל כך מעצבן! "אני דניאל, דרך אגב." הוא אמר וקם לקראת הפרמדיק שרץ למזכירות במקומו. "תודה אחי אני חייב לך." דניאל אמר ולקח ממנו מעטפה לבנה. הפרמדיק השני השפיל את ראשו ומלמל: "זו לא פעם ראשונה שאתה אומר את זה." "מה אמרת?" דניאל שאל אותו אך הוא לא הגיב ורץ לחדר שהיה בו.

"אז לואי אמרנו, אני חייב להודות, יש לך חתיכת כלי שם למטה." הוא אמר ואודם עלה על לחיי. לא כי אני מוחמא ממנו, טוב אני כן, אבל הרגשתי יותר מבויש מאשר מוחמא. השפלתי את מבטי לרצפה ונשמתי עמוק. 'פשוט תתעלם ואולי הוא יעלם.' אני משנן בראשי את המשפט שסקווידוויד אמר כמה פעמים על בובספוג. "זה לא מנומס לא לענות למישהו שעוזר לך להחלים, או אפילו מציל את חייך." דניאל אמר והניח את ידו על כתפי. טוב זה כבר ממש עובר כל גבול! "תקשיב לי ותקשיב לי טוב דניאל רד אדוני, אתה יכול לדחוף את העזרה שלך עמוק לתוך התחת שלך חתיכת מפגר!" צעקתי על דניאל והוא רק צחק. הוא התקרב אליי, קרוב מידי. שפתיו צמודות לאוזני ואני בולע רוק בלחץ. הוא מכחכך בגרונו ולוחש בקול צרוד: "היית מת שאני אדחוף לך אותה עמוק לתוך התחת שלך." "לו-באר בסוף ה..." קולו של הארי נשמע מרחוק אך נקטע.

הרמתי את ראשי וראיתי אותו שומט מידו שקית אוכל אך בידו השנייה הוא מחזיק טוב את כוס השוקו שהביא לנו. דחפתי ממני את דניאל וקפצתי על רגל אחת לכיוונו של הארי. הרגל שלי כאבה אך זה לא הזיז לי כלל. הארי שלי נפגע. הוא לא זז ממקומו אבל המבט המאוכזב על פניו הבהיר לי שהוא לגמרי לא הבין את הסיטואציה. "זה. לא. מ..." "זה לא מה שאני חושב, הבנתי. אז מה זה כן לואי?" הוא שאל בקול חנוק מדמעות ולגם מן השוקו באיטיות. "הוא התקרב אליי ולחש לי באוזן משפט גס, אני נשבע לך שזה כלום. גם קודם בחדר הוא נגע לי במפשעה. אני לא רציתי. סך הכל הסתבכתי על החגורה שלי והוא ישר בא ועזר לי ושלח לי ידיים. אני מבטיח לך הארולד, לא הייתי עושה לך דבר כזה. אני אוהב אותך יותר מידי בשביל לאבד אותך."