Daddy Or Death?

פרק 5

אזהרה לפני הפרק:
הפרק מכיל תכנים אלימים...
הקריאה באחריותכם!
פרק 5:

~נקודת המבט של לואי~
אני לא יכול יותר. שבוע שאני ישן בלי הארי ואני מתמוטט. הוא מסנן אותי כל יום. רק בלילה השלישי בלעדיו הוא ענה לי, הוא נשמע שיכור. בכיתי לו בטלפון שיחזור ואמרתי לו שאני מתגעגע אליו אבל הוא, רק צחק ואמר לי שהוא לא מתגעגע אליי בכלל, שהוא שונא אותי ואחרי זה הוא ניתק לי. אחרי זה, המשכתי להתקשר אך הוא לא ענה לי. אני לא יכול בלעדיו, אני יודע שאני נותן לו תחושה כאילו הוא חפץ, כאילו הוא מובן מאליו. אבל זה רק בגלל שאנחנו עוד מעט נשואים 5 שנים נשארו רק עוד שבועיים. תכננתי לו הפתעה ובזמן האחרון התחלתי להתנהג אליו נורא כדי שלא יצפה לכלום. אני כבר לא יודע אם הוא באמת שונא אותי או שהוא אמר את זה כי הוא היה שיכור, למרות שכשיכורים, אומרים את האמת.

"לואי! אני בבית!" שמעתי את שר צועקת והמשכתי את הקופסא המתפוצצת(הסבר בסוף הפרק)* שהכנתי להארי לכבוד יום הנישואין שלנו. "נו עזוב את זה ותהיה איתי קצת." נבהלתי כששמעתי את שר מאחוריי. הסתובבתי וראיתי אותה לבושה בצורה מהממת(בתמונה), אי אפשר לתאר את זה. "שר אני ממש מצטער אבל אני רוצה לסיים את המתנה להארי." אמרתי והיא הרימה גבה וצחקקה. "למה אתה חושב שהוא ירצה לקבל את המתנה? אחרי איך שהתנהגת אליו?" הרגשתי את ליבי מתכווץ ואמרתי בעצבים: "עוד מילה אחת ואת לא תוכלי ללכת יותר שר! אני מזהיר אותך את תלכי לבית הספר מוכה!" היא חייכה חיוך חרמן וידעתי שהיא בכלל לא מבינה את הראש שלי.

"תשחרר אותי לואי!" היא צעקה אך לא הקשבתי, היא פגעה בי ועכשיו אני אפגע בה. "חתיכת כלבה מפגרת!" צרחתי אליה והצלפתי בירכה שוב עם החגורה שלי. היא בכתה בשקט אך בתוך כל הרעש, הבכי שלה נשמע לי חזק כל כך. "תתנצלי! את יודעת כמה כואב לי שהוא לא פה!" צעקתי והיא הביטה לתוך עיניי מפוחדת. "ס...סליחה לואי." היא אמרה בקול צרוד מרוב צעקות ובכי. חייכתי חיוך מרוצה, אך עדיין עצבני בגלל מה שאמרה. התיישבתי על הספה ובהיתי בה יושבת קשורה לכיסא, ירכיה עם סימני הצלפות כחולים סגולים, פניה אדומים ועל גרונה יש עדיין סימנים של הידיים שלי משחנקתי אותה. היא חסרת קול, ללא כוחות כמעט, חסרת אונים. היא מנסה בשאריות הכוחות שלה להשתחרר מהקשירות החזקות שלי אך נכשלת מהר מאוד.
"בבקשה לואי, אני מצטערת." היא אומרת בקולה הצרוד וממשיכה לבכות. אני קם מהספה והולך לחדר שלי להמשיך עם המתנה, שתסבול, לא אכפת לי. אני שם את התמונות במקומות שלהן, מקשט מסביב ומפזר מעט נצנצים. אני שומע את שר צועקת לעזרה ומחליט לשים לזה סוף.
לקחתי מטפחת שחורה מהמגירה הנעולה שלי והלכתי אל הסלון, לשר. היא השתתקה ושפתה התחתונה רעדה. "ל...לואי, תשחרר אותי." היא מלמלה ואני רק חייכתי חיוך קטן ואמרתי: "כבר אמרתי לך, אחרי שהארי יחזור אני אשחרר אותך. עכשיו תפתחי את הפה שלך." היא פתחה את פיה וקשרתי את המטפחת על פיה. היא סגרה את פיה והביטה בי עצבנית. "אהק... מאו..." היא ניסתה לדבר מבעד למטפחת. גיחכתי וליטפתי את לחייה ברכות ואמרתי: "תנסי לדבר ברור יותר בייב, אני לא מבין אותך." היא נאנחה ואמרתי בקול מתגרה: "שיהיה לילה טוב בייב."

*למי שלא יודעת מה זה קופסא מתפוצצת, יכולה להסתכל ביוטיוב. תכתבו קופסה מתפוצצת ויהיה לכם הסבר איך להכין ואיך זה נראה, זה רעיון ממש יפה.

יש למעלה דוגמא של מישהי שהכינה את זה