Daddy Or Death?

אבן שחורה

טוב אז הבטחתי לכן שברגע שאסיים את הקטע שכתבתי על השואה אני אפרסם אותו.
אבל אני לא יכולה כרגע לפרסם את כולו אז אני אפרסם חלק ממנו.
אני יודעת שיום השואה עוד רחוק אבל במהלך המסע לפולין וגם עכשיו, אחרי המסע, זה נוגע בי בנקודות מסויימות.
מקווה שתאהבו ואם אפשר שתכתבו לי תגובות על זה, אני אשמח.

*15 דקות קודם לכן*(תקתוק שעון מהיר)
"מה את חושבת שאת עושה יהודייה מטונפת?"
שאל מפקד הגטו כשדרכתי על נעליו המצחצחות ברגליי היחפות. הוא חלץ אותן במהירות והניח אותן זו לצד זו. הוא קרע חלק משמלתי והפיל אותי לרצפה. המפקד הוציא בקבוק מים מכיסו והחל שופך על הבד הקרוע של שמלתי. לגם מעט מים וזרק את הבקבוק מאחוריו. "נקי את הנעליים!" הוא ציווה וזרק עליי את הבד הרטוב. התיישבתי על ברכיי וניקיתי את נעליו ביסודיות. "מהר יותר!" האיץ בי וכך עשיתי. כשסיימתי הוא משך בשיערי והעמיד אותי על רגליי. השפלתי את מבטי אל נעליו והחזקתי את הבד הרטוב והשחור בידי. "שימרי על הבד הרטוב בידייך, ולא, ארה בך!" מפקד הגטו איים. הנהנתי והמשכתי לשתוק.
*10 דקות קודם לכן*(תקתוק שעון מהיר)
הרגשתי מגע עור קר נוגע בעורפי ואני מצטמררת. שיערותיי סומרות ועיניי נעצמות בפחד. "בת כמה את?" המפקד שאל בקול קר. לא רציתי לענות לו, אבל ידעתי שאני חייבת. פתחתי את פי בניסיון להוציא קול אך שררה דממה מחרישת אוזניים. "תעני לי מטונפת!" צעק באוזני והידקתי את אחיזתי בבד הרטוב. ידו המכוסה בכפפת העור מתהדקת על עורפי ואני פולטת צעקה חלושה "13 אדוני". הוא מהמהם ומהדק יותר את האחיזה שלו בעורפי. הכאב חזק ומתגבר עם כל רגע שעובר. הלב שלי פועם בחוזקה וחזי עולה ויורד במהירות. אני מנסה להסתובב כדי להביט בו אבל לא יכולה. "התפשטי" הוא דורש ואני לא זעה ממקומי. "הייתי ברור?" קולו רועם ואני מהנהנת. אני שולחת יד אל שמלתי ופושטת אותה באיטיות ופחד מעליי עד שמגיעה לצווארי ונעצרת בו. המפקד מושך את השמלה וזורק אותה הרחק משנינו. עורפי משתחרר ואני נותרת קפואה, לבושה בגופייה ומכנס קצר.